זהראן נ' בית חולים הרצוג

פסק דין

לפניי תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, חגים ופיצוי בגין העדר הפרשה לפנסיה בגין תקופת עבודתו של התובע כאח בבית החולים של הנתבעת, משך תקופה של שנתיים ומקצת.

בתיק דנן הדעות היו חלוקות באשר למועד בו הסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים ובשאלה אם במועד זה, התובע פוטר מעבודתו או שמה בחר להתפטר.

מכתבי הטענות, נספחיהם והדיון שהתקיים לפניי, עולה כי העובדות שלהלן, אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים:

התובע הינו תושב צפון הארץ;

בתקופה הרלוונטית לתביעה התובע היה סטודנט לסיעוד והתגורר בירושלים;

התובע הועסק אצל הנתבעת, במשמרות, החל מיום 1.3.2007 ועבד בפועל עד ליום 11.6.2009. מועד סיומם של יחסי העבודה בין הצדדים שנוי במחלוקת, כאמור.

התובע חתום על הסכם עבודה אישי עם הנתבעת;

הנתבעת הייתה מרוצה מתפקודו המקצועי של התובע אולם היו לה טענות לגבי היעדרויותיו מהעבודה בתקופה האחרונה לעבודתו;

ביום 15.6.09, התקיימה ישיבה בין התובע למנהלת הסיעוד ומנהלו הישיר, בסיכומה הוזהר התובע כי חיסורים נוספים עלולים להוביל להפסקת עבודתו.

התובע היה משובץ לעבודה ב- 15/7/09, 16/7/09 ו-17/7/09. ביום 15/7/09 ביקש התובע לבטל את המשמרות שנקבעו;

ביום 21/7/09 התובע התלונן כנגד אי שיבוצו למשמרות;

לבקשתו, ביום 21.7.09 הנתבעת המציאה לתובע אישור על תקופת העסקתו;

ביום 6/8/09 התקיימה ישיבה בין התובעת לנציגי הנתבעת במסגרתה, התובע נדרש להמשיך בעבודתו, אולם הוא סירב;

התובע הועסק על פי היקף משרה של 64% כאשר בפועל לטענת הנתבעת, בשל היעדרויותיו, שעות עבודתו החודשיות בפועל לא עלו על היקף של 50% משרה;

שכרו השעתי האחרון של התובע עמד על סך 23.96 ₪;

נכון לחודש יוני 2009, נותרו לזכות התובע 13.78 ימי חופשה שלא נוצלו;

טענות הצדדים

טענות התובע

באשר לנסיבות הפסקת עבודתו, לטענת התובע, יש לראות באי שיבוצו לעבודה החל מיום 21.7.09 כפיטורים. לגישת התובע, הוא התייצב לישיבה שהתקיימה בין הצדדים ביום 6.8.09 מתוך נימוס, ולא הייתה עליו כל חובה להיענות לדרישת הנתבעת ולשוב לעבודתו.