זהר נ' מדינת ישראל

פסק דין

ראשית דבר:

1.לפניי ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, (להלן: "בית משפט קמא"), אשר ניתן ביום 12/02/13, על ידי השופט שמואל יציב, בתת"ע 264-11-12.

2.הערעור מופנה כנגד חומרת העונש.

ההליך בבית משפט קמא:

3.המערער הובא לדין בבית משפט קמא בגין עבירה של נהיגה במהירות העולה על המהירות המותרת במקום – עבירה שבוצעה ביום 10/05/12 ושב ועבר אותה עבירה ביום 04/07/12.

4.ביום 13/05/12, נהג בכביש 90 במהירות 147 קמ"ש, כאשר המהירות המותרת במקום היא 90 קמ"ש.

5.ביום 04/07/12, בכביש 70, נהג במהירות של 135 קמ"ש, כאשר המהירות המותרת במקום היא 90 קמ"ש.

6.המערער הודה בעובדות כתב האישום, הורשע ונידון לעונשים הבאים:

5,000 ₪ קנס, 10 חודשי פסילה בפועל ללא ניכוי הפסילה המנהלית, 4 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים.

7.הערעור מופנה כנגד חומרת הדין.

טענות הצדדים:

8.המערער טוען כי בית משפט קמא קבע את מתחם הענישה בכך שכתב בגזר הדין כי:

"העונש המקובל לגבי נהיגה במהירות העולה על ברירת המשפט הגבוהה הוא קנס הגבוה מברירת המשפט ואם המהירות גבוהה בשיעור ניכר (כמו בתיק המצורף) גם פסילה על תנאי".

לדעת המערער, בית משפט קמא חרג באופן קיצוני מרמת הענישה המקובלת ואף ממתחם הענישה שקבע בעצמו.

9.המערער מבקש להקל בדינו, הן לעניין הקנס והן לעניין הפסילה. בית משפט קמא לא נתן את דעתו על נסיבותיו האישיות והתעלם מהודאת המערער ונטילת האחריות, דבר שהצדיק התחשבות והקלה בעונש.

10.המערער הפנה לפסיקה של בתי המשפט לתעבורה והגיש אסופה של פסקי דין שקבעו עונש קנס נמוך יותר ואף גם עונש פסילה קצר יותר.

11.המשיבה סבורה כי יש לדחות את הערעור. המדובר במי שצבר הרשעות קודמות רבות, בחלקן עבירות דומות. המערער ביצע שתי עבירות בסמיכות כאשר הוא נוהג במהירות גבוהה בהרבה מהמהירות המותרת ובכך סכן את המשתמשים בדרך.

12.לדעת המשיבה, העונש שקול והולם את נסיבות העבירות בהן הורשע, לרבות נסיבותיו האישיות ונסיבות העבירה.

דיון והכרעה: