זהר נ' בן זקן

החלטה

הענין שבפני – בקשה למתן רשות להתגונן בפני תובענה אשר הוגשה בסדר דין מקוצר.

עניין זה נדון בפני כב' הרשמת ש. פומרנץ, והועבר לטיפולי אך לאחרונה, לאור פרישתה של כב' הרשמת פומרנץ לגמלאות. במסגרת זאת, נתנו הצדדים הסכמתם למתן ההחלטה על ידי, על בסיס כתבי בי דין והמסמכים המצויים בתיק.

עניינה של התובענה, הינו דרישת התובע, עו"ד במקצועו, לתשלום שכ"ט עו"ד בסך 7,172 ש"ח, בגין הליכים בהם ייצג התובע את הנתבע. על פי הנטען בכתב התביעה, בחודש אוגוסט 2005 נקט התובע, בשמו ולבקשתו של הנתבע, בהליכי הוצאה לפועל כנגד צד ג', במסגרת תיק הוצאה לפועל מס' 0228262053.

במסגרת זאת, ועל פי תקנות ההוצאה לפועל, נפסק לתובע שכ"ט עו"ד (וכלשון התקנות, שכ"ט א' ושכ"ט ב'), בסך 8,072 ש"ח. בחלוף כעשרה חודשים מאז תחילת נקיטת ההליכים, פנה הנתבע והורה לתובע לסגור את תיק ההוצאה לפועל, שכן הגיע להסכם פשרה, ישירות מול צד ג', וללא מעורבות של התובע.

לפיכך דורש כעת התובע, תשלום בסך שכר הטרחה אשר נפסק בתיק ההוצאה לפועל, בניכוי סך של 900 ש"ח אשר שולמו לו בהקשר זה. במסגרת זאת, טוען התובע, כי הנתבע חייב לשלם לו את יתרת שכה"ט אשר נפסק, מכח חוק החוזים וכן מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט (על עילה זאת אעמוד בהמשך).

הנתבע הגיש בקשה מפורטת, לסילוק התובענה על הסף, העברת הדיון מחוסר סמכות מקומית, בקשה למחיקת כותרת ובקשה להארכת המועד להגשת בקשת רשות להתגונן. במועד מאוחר יותר, לאחר שהטענות המקדמיות, נדחו במלואן, ביקש הנתבע לראות בבקשה כאמור, כבקשה למתן רשות להתגונן, בשינויים המחויבים.

בתמצית, טענות ההגנה של הנתבע, הינן כי התובע הפר את חובתו, לא השיב לפניות הנתבע ופניות אשתו, ולמעשה ניתק כל מגע עם הנתבע, ובהקשר זה, כאשר פנה אליו צד ג' על מנת לנסות ולהסדיר את החוב, לא זכה למענה, פנה אף בכתב לתובע על מנת לנסות וליצור עימו קשר, ולאחר שנתקל בהיעדר תגובה כלשהיא, מחשש כי נושא הסכם הפשרה יוחמץ, הסכים להצעת צד ג', וסגר את תיק ההוצאה לפועל, כל זאת ללא מעורבות מטעמו של התובע. (יוזכר בהקשר זה, כי צד ג' היה מצוי בהליך של "איחוד תיקים" והוכרז כחייב מוגבל באמצעים באותה העת, ולא ניתן היה להפעיל אמצעי גבייה כנגדו).

מוסיף הנתבע וטוען, כי הכספים אשר נגבו על ידי התובע עד לאותו מועד, הגיעו לסך מצטבר של 3,280 ש"ח (אם כי בנושא זה חלוקים הצדדים, שכן התובע טוען כי חלק מהכספים מהווים החזר ההוצאות, ואינם מהווים כולם תשלום שכ"ט).

עוד מוסיף הנתבע, כי בעקבות המחלוקת הנוגעת להליכים בתיק ההוצאה לפועל, הפסיק התובע לטפל בתיק הוצאה לפועל נוסף אשר הועבר לטיפולו, תיק מס' 0227522053, ולא רק שהפסיק לטפל וניתק כל מגע עם התובע ועם רעייתו, אלא ביטל הליכים אשר ננקטו באותו תיק, שלא בהוראת ולא בהסכמת הנתבע, תוך שהוא מסב לנתבע נזקים בהקשר זה (כנטען).

הנתבע נחקר על תצהירו ביום 5.1.2011, ובמסגרת חקירתו, שב על טענותיו בהקשר של ניתוק המגע: "במשך שלוש שנים לא קיבלתי טלפון אחד על הפעולות שמתבצעות. אשתי התקשרה עשרות פעמים ובקשה לברר מה המצב בתיק, האם אנו מקבלים כספים והאם כדאי להמשיך בטיפול בתיק. התשובה היתה שיחזרו אלינו ואחרי שלוש שנים הגיע אח של בעל החוב שלי, דרור עמר ואמר שאחיו במצב רפואי קשה... התייעצתי עם אשתי מכיוון ששלוש שנים לא קיבלנו כספים כתוצאה מפעילות עוה"ד והתקשרתי למשרד וביקשתי לדבר עם זאהר ואמרו לי שהוא במשפט ויחזור אלי והתקשרתי שוב ואמרו לי שהוא יחזור אלי. הוא לא חזר אלי ואז הוצאתי מכתב שבו אני מוותר על שירותיו".

לאחר עיון בטענות הצדדים, סבורני כי יש ליתן רשות להתגונן בפני התובענה, שכן הטענות המועלות על ידי הנתבע, יכולות לשמש כהגנה בפני התובענה לתשלום שכ"ט. ככל שהופסקה ההתקשרות שבין התובע, כעו"ד, לבין הנתבע, בטרם הושלמה פעולתו של התובע, הרי שבכל מקרה, כאשר מופסקת התקשרות למתן שירותים מסוג זה, זכאי מעניק השירות, לשכר ראוי עבור החלק אשר בוצע על ידו, וגם אם היתה התקשרות חוזית מפורשת (שלא כבמקרה זה), לעתים ייטה ביהמ"ש שלא לחייב בתשלום מלוא השכר, שכן לא הוענק מלוא השירות (ראה ע"א 136/92 ביניש-עדיאל נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ).

במסגרת קביעת השכר הראוי, לא ניתן להתעלם מהיחס שבין הסכום אשר שולם בסופו של דבר, לבין הסכום אשר נתבע כעת. מהותה של דרישת התובע, הינה לקבל את מלוא התשלום אשר נגבה, שכן במצטבר, יחד עם התשלום אשר נגבה על ידי התובע בתחילת ההתקשרות (וייאמר כי אף בנושא זה חלוקים הצדדים, התובע טוען כי שולם לו סך 900 ש"ח, הנתבע טוען לסכום העולה על כפל הסך הנ"ל), הסכום אשר התובע טוען לזכות בו, הינו למעשה כל התשלום אשר נגבה בהקשר זה.

לעמדתי, אין מדובר במקרה זה, בשכר ראוי, ובכל מקרה, עצם הקביעה כי ישנו צורך להכריע מהו השכר הראוי, יכולה היא לבדה, להצדיק מתן רשות להתגונן, שכן אין מדובר בחיוב אשר מתבצע על בסיס הסכמה מפורשת אשר ניתן להסיקה מתוך הסכם מפורט ומפורש.

אוסיף, כי יתר על כן, גם אם הייתי מקבל את הפרשנות המרחיבה מאוד לה טוען התובע לתקנה 202 (1)(ב), ספק אם ניתן בנסיבותיו של מקרה זה , לראות את הסכום ממנו נגזר שכה"ט לפי סעיף 10 (א) לחוק ההוצאה לפועל התש"ם 1980, כסכום לגביו או מכוחו יש לקצוב את שכה"ט: ככל ששכה"ט המינמלי נפסק, יכול והיה מקום לפסיקת שכה"ט מהתשלום אשר נגבה בפועל, ולא מהסכום אשר נדרש במסגרת הליכי ההוצאה לפועל; כשם שביהמ"ש פוסק שכ"ט מתוך הסכום שנפסק בפועל, ולא מתוך הסכום אשר נתבע בתחילת הדרך; וכשם שאף בהליכי הוצאה לפועל, במקרה בו נפסק שכ"ט כונס, הוא נפסק לא על בסיס החוב בגינו מונה כונס הנכסים, אלא בגין הסכום אשר נגבה בפועל

בהיקש מהליכי הוצאה לפועל ופסיקת שכ"ט כונס נכסים, בע"א 621/83 בנק לאומי נ' עו"ד פינצ'וק, פ"ד מא (2) 660, נאמר שקיימת נטיה בפסיקה להשוות את השכר המוענק עבור תפקידים דומים במהותם, ועל כן נהגו בתי המשפט להיות מודרכים גם על ידי תקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), התשמ"א-1981 אפילו במקרים בהם לא ניתן היה, מבחינה פורמלית, להחיל את אותן התקנות - אם כי יצוין שהתקנות החלות כיום נחקקו לאחר פסק הדין. בכל הנוגע לבסיס החישוב, והיחס שבין שווי הנכס הנמכר לגובה החוב לנושה המובטח, הרי שלאור בר"ע (ת"א) 3015/02 עו"ד ובר נ' אדמסקי, תק-מח 2003(1) 1972, המתייחס אף לענין פינצ'וק, שכרו של כונס נכסים שמתמנה לפי חוק ההוצאה לפועל, הפרמטר הרלוונטי הינו שווי הרכוש אשר מומש והתמורה אשר נתקבלה בפועל, ולא גובה החוב.

סבורני כי היגיון מסוג זה, היה מקום להחיל אף במקרה זה, קרי, לעמוד על יחס ראוי בין השכר שיש לשלם, לעומת הסכום אשר נגבה בפועל – והערכתו של סכום זה, מעמידה את הסכום הנתבע, כשנוי במחלוקת עד מאוד, באופן אשר לדעתי מצדיק מתן רשות להתגונן.

את בקשת המבקש ליתן לו רשות להתגונן יש לבחון לאור ההלכות שנקבעו לעניין הליכי סדר דין מקוצר. על פי הלכות אלו, מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ לו(3) 518, 524; ע"א 3374/05 אליהן אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (מאגר נבו)). לאור האמור, נפסק כי גם מי שהגנתו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה כנגדו הינם קטנים, יקבל רשות להתגונן. לעומת זאת, מי שהגנתו הינה "הגנת בדים" תדחה בקשתו (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם)).

כמו כן נפסק, כי ככל שהנתבע מציג הגנה לכאורה, יש ליתן לו רשות להתגונן, מבלי לבדוק כיצד יצליח להוכיח הגנתו או מהו טיב ראיותיו. (ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון נג(1) 390, 400).

עולה מן המקובץ, שלאור היות הסכום שנוי במחלוקת, וטעון הערכה ובדיקה, והועלו טענות הנוגעות להפרת החובות המוטלות על התובע במישור החוזי שבין הצדדים, לרבות נסיבות ביטול ההסכם, מדובר בהגנה הראויה להתברר, וניתנת בזאת רשות להתגונן בפני התובענה.