זהר ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה חדרה ואח'

פסק דין

1.העותרים הגישו עתירה מינהלית לביטול הפקעת תת חלקה 9 בחלקה 36 בגוש 10014 (להלן: "השטח"), ולחילופין לפצות אותם בשווי החלקה כפי שהיא ליום הגשת העתירה. לטענת העותרים השטח הופקע מהם בשנת 1991, ומשלא מומשה מטרת ההפקעה עד היום, יש בכך כדי להצביע כי המשיבות זנחו את המטרה לשמה הופקע השטח ודין ההפקעה להתבטל.

2.העותרים הוסיפו וטענו כי מלכתחילה לא היתה כוונה למשיבות לעשות שימוש בחלקה וכי עד היום הן הותירו את החלקה כ"אבן שאין לה הופכין".

3.העותרים טענו כי הם פנו אל המשיבות בבקשה לביטול ההפקעה, אך עד היום לא התקבלה תגובה מהמשיבות ולכן הגישו עתירתם זו.

4.העתירה הוגשה נגד המשיבות 1 ו- 2 בלבד, הועדה המקומית לתכנון ובניה חדרה (להלן: "הועדה המקומית"), ועירית חדרה (להלן: "העיריה"). המשיבה 3, הועדה המחוזית לתכנון ובניה – חיפה (להלן: "הועדה המחוזית"), צורפה לעתירה בשלב מאוחר של הדיון בעתירה, לבקשתה.

5.העותרים רשומה כבעלים של 2/6 מתוך חלקה 36 בגוש 10014 (להלן: "החלקה"). שטח החלקה הינו 7,456 מ"ר.

6.ביום 5.5.87 פורסמה תכנית בנין עיר חד/780 (להלן: "התוכנית"). התכנית ייעדה, ביו היתר, את השטח, לבנייני ציבור. בסעיף 16 לתכנית נקבע כי :

"השטחים בתכנית זו המיועדים לצרכי ציבור יופקעו על ידי הועדה המקומית ויירשמו ע"ש הרשות המקומית".

בסעיף 26 לתכנית נקבעו שלבי ביצועה:

"א. התכנית תבוצע תוך 10 שנים מיום אישורה כחוק.

ב. שלבי הביצוע של הפקעת השטחים הציבוריים – תוך 3 שנים".

7.הודעה בדבר ההפקעה לא פורסמה ברשומות ועד היום לא נבנה על השטח בניין ציבור.

8.בנוסף לנטען כאמור לעיל, טענו העותרים כי ההפקעה פגעה "בלב לבה" של זכות הקניין שלהם וגרמה להם נזק ולכן יש להורות על ביטולה או לחילופין, כאמור, על תשלום פיצויים.

9.הועדה המקומית והעיריה (שייקראו להלן ביחד: "המשיבות") טענו כי החלקה טרם חולקה לתתי-חלקות במרשם המקרקעין, באופן שהכינוי "תת חלקה 9" עשוי להטעות. יחד עם זאת, מודות המשיבות כי שטח של 1,008 מ"ר מתוך החלקה יועד להפקעה על פי התכנית כשטח לבנייני ציבור.

10.המשיבות טענו כי השטח ממוקם בצפון שכונת מגורים ומיועד להקמת גן ילדים. לטענתן, הבניה למגורים באותו אזור טרם מוצתה והצורך במבנה גן הילדים לא נעשה "אקוטי" עדיין (אך נותר "אקטואלי" בעתיד) , ולכן טרם נתפשה החזקה בשטח. יחד עם זאת, בשים לב למחסור בגנים ציבוריים באזור, החליטו המשיבות לפתח על השטח לפי שעה גן ציבורי לרווחת תושבי האזור. המשיבות טענו כי הצורך הציבורי בגן ילדים לא חלף ולהיפך, הוא עשוי להתחזק בעתיד, ככל שהבניה באזור תמוצה.

11.המשיבות טענו כי התכנית צופה פני העתיד ומתווה את הדרך לתכנון מפורט למשך שנים, ולכן עליה להיות "גמישה" על מנת שניתן יהיה להתאימה לקצב התפתחות העיר. המשיבות הוסיפו וטענו כי לא ניתן לכפות על הרשות מועד מדוייק בו תמומש מטרת ההפקעה , אחרת תכפה עליהן התנהגות בלתי יעילה מבחינה כלכלית שתפגע בתושבים וכי יש להותיר בידי הרשויות מרווח שיקול דעת במימוש מטרת התכנית, כל עוד מטרה זו לא נזנחה על ידן.

12.הועדה המחוזית, בבקשתה להצטרף כצד לעתירה, טענה כי העותרים תוקפים את קיומו של הצורך הציבורי בחלקה ולפיכך ראוי כי מוסד התכנון שהוסמך לדון ולהחליט בשאלת קיומו של הצורך הציבורי, יהיה צד לעתירה.

13.העותרים התנגדו לצירוף וטענו כי השטח שהופקע, נשוא עתירה זו, מהווה רק - 0.75% מתוך השטחים שהופקעו לצרכי ציבור (כ- 132 דונם) ולא ברור כיצד ביטול הפקעה של שטח מזערי שכזה עשוי להשפיע על התכנית במקום.

14.בהחלטה מיום 7.4.10 התרתי את צירוף הועדה המחוזית כצד לעתירה.

דיון: