זהר בן-דור נ' טואף ואח'

פסק דין

1.עניינה של התביעה שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 25.6.12 בגבעת שמואל.

2.לטענת התובעת, נסעה ברכבה בנתיב הימני ממזרח למערב. התובעת טוענת כי לקראת הפנייה שמאלה לתוך מתחם חנייה, האטה ואותתה על כך שמטרתה לפנות שמאלה. לטענתה, מאחר ומקום נסיעתה בקרבת בית ספר נסעה באיטיות ונקטה באמצעי זהירות רבים. בעודה נמצאת בעמידה תוך כדי הפניה שמאלה, עקף את רכבה רכב הנתבעים ופגע ברכבה בחלקו הקדמי שמאלי. התובעת טוענת כי פנתה לחברת הביטוח של הנתבעים ותביעתה נדחתה על ידם. פיצוי מחברת הביטוח של התובעת ניתן רק בגין הנזק הישיר.

3.לטענת הנתבעים, תוך כדי נסיעה הבחינה הנתבעת 2 כי רכב התובעת עומד במרכז הכביש, ללא תנועה וללא איתות. הנתבעת 2 שראתה כי הרכב אינו זז ממקומו החלה בעקיפת רכב התובעת תוך שהיא שומרת על כל אמצעי הזהירות הנדרשים. לטענתם, לפתע וללא שום התראה מוקדמת, פנה רכב התובעת פניה חדה שמאלה ופגע ברכב הנתבעים.

4. במהלך הדיון שנערך בפני, העידה התובעת וחזרה על גרסתה לפיה היתה בדרכה לבית הספר ועל כן נסעה ברחוב וביקשה לחנות בחניון הממוקם מול בית הספר. התובעת העידה על עצמה כנהגת זהירה הנוסעת באיטיות ועל כן אותתה שמאלה, האטה את רכבה ועצרה בטרם ביצוע הפניה. התובעת טענה כי הביטה במראה ולא הבחינה ברכב הנתבעים. התובעת החלה לפנות שמאלה כאשר לפתע הגיעה הנתבעת מאחוריה במהירות גבוה, פגעה ברכב התובעת ובשל מהירות נסיעתה המשיך רכב הנתבעים בנסיעה אף לאחר התאונה ונעצר מספר מטרים קדימה. התובעת טענה כי לאחר התאונה אמרה לה הנתבעת 2 כי היא ממהרת לאסוף את בנה מהגן ועל כן המתינה התובעת לנתבעת 2 שתחזור על מנת להחליף פרטים. התובעת טענה עוד כי מדובר ברחוב קצר מאוד ועל כן לא היה באפשרותה לראות את הנתבעת 2 קודם לקרות התאונה.

עד ראיה שעמד עם מכוניתו במקום העיד כי הבחין בתובעת מאותת ומבקשת לפנות שמאלה. העד טען כי התובעת עמדה כחמישים שניות בלבד וכאשר ביקשה לפנות שמאלה עקף אותה רכב הנתבעים ופגע ברכבה.

5. הנתבעת 2 טענה כי נסעה באיטיות והבחינה ברכב התובעת עומד בחניה כפולה ולא זז. הנתבעת 2 טענה כי המתינה כדקה ואז החליטה לעקוף את הרכב ובאמצע העקיפה החלה התובעת לפנות ופגעה בדופן רכבה. הנתבעת 2 הודתה כי אמרה לתובעת כי עליה לאסוף את ילדה מהגן. הנתבעת טענה כי לא תבעה את הביטוח בגין נזקיה ותיקנה אותם על חשבונה.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, אני מעדיפה את גרסתה של התובעת ולפיכך, יש לדעתי לקבל את התביעה ולחייב הנתבעים בהוצאות התובעת, הכל כפי שיפורט להלן.

ראשית, התרשמתי מעדותה של התובעת והיא מהימנה בעיני. התובעת חזרה בעקביות על גרסתה לפיה ביקשה לפנות שמאלה אותתה כחוק נעצרה למספר שניות וכשהחלה בפניה הגיח רכב הנתבעת מאחור במהירות גבוה ופגע ברכבה.

גרסת התובעת נתמכה בעדותו של עד ראיה שנכח במקום וטען אף הוא כי התובעת אותתה שמאלה, נעצרה לכחמישים שניות ואז החלה בפניה אך הנתבעת שעקפה אותה פגעה ברכבה.

מנגד גרסתה של הנתבעת לא היתה מהימנה בעיני. בית המשפט שב ושאל את הנתבעת מהו משך הזמן בו עמדה מאחורי רכב התובעת והמתינה בטרם החליטה לעקוף את רכבה ורק לאחר שאלות מספר טענה כי מדובר במשך של דקה. בנוסף, הנתבעת לא תבעה את חברת הביטוח בגין נזקיה. במידה והיתה חושבת שהתובעת אחראית לתאונה יש להניח שהיתה פונה לחברת הביטוח. כמו כן, הנתבעת הודתה כי היתה בדרכה לאסוף את ילדה מהגן. גם תמונות הנזק מתיישבות עם גרסת התובעת באשר לאופן בו ארעה התאונה.

סבורה אני כי היה הנתבעת להבחין ברכב המאותת שמאלה ולהמתין זמן סביר בטרם יצאה לעקיפה זאת גם אם הבחינה כי התובעת התמהמהה שניה או שתיים מעבר לנהג הממוצע. עד הראיה טען כי התובעת עצרה לכחמישים שניות בטרם הפניה, סבורה אני כי מדובר בזמן סביר והיה על הנתבעת להמתין בטרם החליטה לבצע עקיפה של רכב העומד בכביש ומאותת שמאלה על כוונתו לפנות או לחילופין להמתין עד שהרכב יפנה שמאלה ורק אז להמשיך בנסיעתה.

לאור טענת התובעת שלא נסתרה, כי מדובר בכביש קצר, לא מצאתי מקום להטיל אשם תורם על התובעת. מובהר כי לא הוכח בפני כי הנתבעת המתינה כלל בטרם יצאה לעקיפה. התובעת טענה כי התבוננה במראה ולא הבחינה בנתבעת. מאחר ומדובר בכביש קצר הרי שמשך הזמן שעמד בפני התובעת להבחין ברכב הנתבעת בטרם זו החליטה לבצע העקיפה וארעה התאונה, הינו קצר. בנוסף, יש להניח כי ככל נהג סביר מירב תשומת ליבה של התובעת היה מופנה כלפי התנועה בנתיב הנגדי אותו עמדה לחצות ולא בתנועה מאחוריה.

באשר לנזק הנתבע בגין עוגמת נפש, מצאתי מקום להתערב בו ולהפחיתו משבתביעות פח בפח בבית משפט לתביעות קטנות עסקינן. כן, בהעדר צירוף חוו"ד מרואה חשבון ואישור מעסיק הרי שהנזק בגין אובדן ימי עבודה לא הוכח. בנוסף, הנזק הנטען בעלמא בגין הנחת העדר תביעות גם לא הוכח.

7. סוף דבר, התביעה מתקבלת. הנני מורה לנתבעים לשלם לתובעת סך של 2,543 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 28.11.12 ועד לביצוע התשלום בפועל.

בהתחשב בנסיבות העניין, ישאו הנתבעים בהוצאות משפט בסך 500 ₪ וכן בהוצאות עד בסך של 300 ₪. כל אלה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, ט"ז תמוז תשע"ג, 24 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: