זהות הערכאה המוסמכת לקבוע אם התקיימו בין הצדדים יחסי עובד-מעביד

השאלה הצריכה הכרעה בהחלטה זו עניינה בזהות הערכאה המוסמכת לקבוע אם נתקיימו בין בעלי הדין יחסי עובד - מעביד: האם בית המשפט בפניו הוגשה התובענה או שמא בית הדין האזורי לעבודה. 

רקע עובדתי כללי

1.                  1.         המבקשת (היא הנתבעת) הינה שחקנית במקצועה. המשיבה (היא התובעת) הינה חברה בע"מ אשר מפיקה מחזות ומופעים שונים וכן משווקת ומפיצה כרטיסים. בין הצדדים נחתם חוזה ביום 24.2.2004 (נספח א' לכתב התביעה). לפי חוזה זה, הועסקה המבקשת כשחקנית בהצגה "בנים גידלתי ורוממתי" אשר הופקה על-ידי המשיבה. לטענת המשיבה, המבקשת שיחקה בהצגה במשך שנתיים ימים ואף יצאה עמה לסיבוב הופעות בארצות הברית. עוד טוענת המשיבה בכתב התביעה כי בניגוד לאמור בחוזה, המבקשת נטשה את תפקידה באופן פתאומי, מבלי שנתנה הודעה על כך בכתב ומבלי שאיפשרה למשיבה להכשיר שחקנית מחליפה תחתיה. לטענת המשיבה, התנהגות המבקשת גרמה לה לנזקים כספיים בסך של כ- 251,000 ש"ח אשר כוללים, בין היתר, עלות הכשרת שחקן מחליף ופגיעה בהכנסות עתידיות צפויות של המשיבה.

2.                  2.         המבקשת כפרה בטענות המשיבה. היא תיארה בכתב הגנתה את המסכת העובדתית (הנטענת) ששררה ביחסיה עם המשיבה הן בנושא העסקתה והן בנושא המופעים וההתנהלות שאפפה אותם, לרבות האירוע אשר הוביל לסיום היחסים. אין צורך בנסיבות העניין לפרט את טענותיה של המבקשת כפי שהועלו בכתב ההגנה. המבקשת כפרה בסמכותו העניינית של בית משפט השלום לדון בתובענה. לטעמה, הסמכות היא לבית הדין האזורי לעבודה, שכן בין הצדדים היו יחסי עובד - מעביד. היא אף הגישה בקשה לסילוק התובענה על הסף ולחלופין להעברתה לערכאה המוסמכת. בקשה זו היא ברחי התיכון של החלטתי.

טיעוני הצדדים במסגרת הבקשה לסילוק על הסף

3.                  3.         בבקשה האמורה טענה המבקשת כי החוזה שבינה לבין המשיבה הינו חוזה סטנדרטי עליו  חתומים אף יתר השחקנים שהשתתפו בהצגה. לטענתה, לא ניתנה לא כל אפשרות לבחור כיצד ברצונה להיות מועסקת אצל המשיבה. אכן, בחוזה נקבע כי מעמדה הוא מעמד של עצמאית. ברם, את אופי העסקתה של המבקשת מלמד, לטענתה, כי סיווגה כ"עצמאית" כאמור לעיל הינו סיווג מלאכותי. למעשה, הייתה היא עובדת של המשיבה.

כך למשל, טוענת המבקשת כי מועדי ההצגות, תדירותן והיקפן נקבע באופן בלעדי על-ידי המשיבה והמבקשת הייתה מחויבת ללוח הצגות זה; המבקשת לא הייתה יכולה להיעדר מחזרה או מהצגה אלא במקרה של כוח עליון או הסכמת המשיבה או מחלה; במהלך תקופה של שנה וחודשיים, מעת חתימת ההסכם, לא יכלה המבקשת להשתחרר מההסכם;  שכרה נקבע באופן בלעדי על-ידי המבקשת; המשיבה סיפקה לשחקני ההצגה ובכללם למבקשת, תלבושות ואביזרים להצגה וכן הסעות ומימון כרטיסי טיסה; לאורך כל תקופת ההסכם, עבדה המבקשת תחת פיקוחה של המשיבה והייתה נתונה למרותה; הייתה מנועה מלעבוד בכל הפקה אחרת וכי הלכה למעשה, היא זאת שפוטרה על-ידי המשיבה בניגוד להוראות ההסכם, לאחר שסירבה להשתתף בסבב הופעות, שכן לטענתה, הדבר לא תואם עימה מראש, כפי שנקבע בהסכם.

לטענת המבקשת, תיאור אופן העסקתה כאמור לעיל מוביל למסקנה כי בין המבקשת לבין המשיבה נתקיימו יחסי עובד מעביד. על כן, דין התביעה להידחות על הסף בהיעדר סמכות עניינית, ולחלופין - דין התביעה להתברר בבית הדין האזורי לעבודה בהתאם לסעיף 24(א)  (1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט- 1969 (להלן: "חוק בית הדין לעבודה" או "החוק").

4.                  4.         לטענת המשיבה, טענות המבקשת הינן בניגוד גמור לאמור בחוזה עליו חתומה המבקשת. טענותיה של המבקשת הן טענות בעל-פה נגד מסמך בכתב. על כן ונוכח סעיף 80 לחוק  הפרוצדורה האזרחית העותומני, אין לשעות להן. המשיבה מוסיפה כי בעת חתימתה על החוזה, ידעה המבקשת כי היא אינה עובדת של המשיבה וכי אין כל יחסי עובד מעביד ביניהם. המשיבה מוסיפה וטוענת כי בניגוד לגופים אחרים, כגון תיאטראות אשר מעסיקות שחקנים ו/או אומנים על בסיס קבוע, הרי שבמקרה הזה התקשרות המשיבה עם חברת הפקות וההתקשרות אלו האחרונות על המבקשת, נעשו אך ורק לצורך הפקת ספציפית של המחזה נשוא התובענה. על כן, השחקנים מעולם לא היו חלק אינטגרלי מהמשיבה, כלומר - היחסים במקרה זה נעדרו את הפן האישי המיוחד אשר הוא המאפיין המרכזי של יחסי עובד מעביד. עוד טוענת המשיבה כי המבקשת, כדוגמת שחקנים אחרים, הינה עצמאית ומנהלת תיק עצמאי במס הכנסה, מע"מ וביטוח לאומי; המבקשת אינה מוגבלת לעבוד אצל המשיבה או בהצגה זו או אחרת ולראייה, המבקשת בעצמה מודה כי השתתפה בפרסומות ובהצגות ילדים בתקופת ההסכם. עוד טוענת המשיבה כי לוח ההופעות נקבע על-פי הביקוש להצגה ולא על פי רצון של המשיבה או מי מטעמה. בתשובה לטענת המבקשת לעניין אספקת האביזרים לשחקנים, טוענת המשיבה כי אלו סופקו לשחקנים מן הטעם הפשוט שלכל מחזה מותאם הלבוש שלו שנקבע על-פי קריטריונים מגוונים על-ידי צוות מקצועי.

לעניין נסיבות סיום היחסים שבין הצדדים, טוענת המשיבה כי בניגוד לאמור בהסכם, המבקשת לא מסרה מראש מידע בדבר התחייבויותיה האחרות במטרה למנוע שיבוש ו/או עיכוב בהפקת ההצגה. על כן, היא זו שהפרה את ההסכם.

דיון והכרעה

5.                  5.         סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, מגדיר את חוג העניינים שלגביהם הקנה המחוקק לבית הדין האזורי לעבודה סמכות דיון ייחודית, בלשון זו:

"(א) לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון -

(1)       בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]".

לפי הוראה זו, מותנית סמכותו של בית הדין לעבודה, בקיומם של שני תנאים מצטברים, שעניינם זהות הצדדים ונושא התובענה. התנאי הראשון מגביל את סמכותו של בית הדין לעבודה למצבים בהם קיימים יחסי עובד מעביד בין הצדדים; התנאי השני לסמכות בית הדין לעבודה הוא שעילת התביעה תהייה ביחסי העבודה: בע"מ 9948/04 פלוני נ' פלונית , ניתן ביום 26.10.05; פורסם במאגר נבו. בענייננו, המחלוקת שנפלה בין הצדדים - והיא בעיקרה מחלוקת עובדתית - נסבה על השאלה אם נתקיימו בין בעלי הדין יחסים של עובד-מעביד בתקופה הרלבנטית. הטענות אשר מעלה המבקשת אינן טענות שניתן לומר כי על פניהן נטולות הן כל ממשות. היפוכו של דבר. לכאורה, מצביעות הטענות על קיומה של מחלוקת אמיתית בשאלת מעמדה של המבקשת, ודי בכך.

ההלכה הפסוקה, המורה כי הערכאה המבררת היא זו אשר תדון ותכריע בסוגיית העובדות הסמכותיות, איננה חלה עת עניין לנו בעובדות סמכותיות שעניינן יחסי עבודה. דין הוא שהערכאה היחידה המוסמכת להכריע בתובענות שמתחום יחסי העבודה (קרי: בית הדין האזורי לעבודה), היא בעלת הסמכות הייחודית להכריע אף בשאלה אם נתקיימו העובדות הסמכותיות המעניקות לה את הסמכות. כך היא מצוותו של סעיף 24 (א) (1) לחוק. בע"א 321/75 שרות ארצי להדברה בע"מ נ' בוחבוט , פ"ד ל(1) 381, 382 (1975), נקבע כי:

"שאלה זו - אם אמנם המשיב היה 'עובד' של המערערת ואם היא הייתה מעבידתו - שנויה במחלוקת ביניהם. ההוראה הברורה של המחוקק היא כי בשאלה זו יכריע בית-הדין לעבודה, ולא יכריע בה בית-דין או בית-משפט זולתו, שהרי הסמכות הקנויה לו גם לענין זה ייחודית היא. השופטת המלומדת בבית-המשפט המחוזי כתבה בהחלטתה שיש להפנות שאלה זו להכרעה לבית-הדין לעבודה רק "באם יש טעם לכאורה בטענה של קיום יחסים אלה" - אך מסופקני אם אמנם יש מקום להגביל הוראתו הכללית והגורפת של המחוקק בצורה זו. לדעתי די בכך שהשאלה שנויה במחלוקת של ממש על-מנת שהסמכות הייחודית של בית-הדין לעבודה תתפוס בה. אם אמנם ייקבע שהחוזה שבין בעלי-הדין דנן, ואשר עליו נשענת תובענת המערערת, יוצר יחסים של עובד ומעביד, כי אז פשוט הוא וברור שעילתה של תובענה זו היא ביחסי עובד ומעביד, ועל-כן עצם התובענה אף היא נכנסת בגדר סמכותו הייחודית של בית-הדין לעבודה."

(ההדגשות שלי - מ' י').