זהביאן נ' עיריית תל-אביב

החלטה

התובע הגיש ביום 04/06/09 תובענה כספית שסכום הנזקים המפורטים בה עומדים על 1,486,000 ₪ אולם לצרכי אגרה הועמד הסכום על 400,000 ₪.

הנתבעת בד בבד עם הגשת כתב ההגנה הגישה תובענה שכנגד לפינוי הנתבע מהנכס.

ביום 07/02/10 התייצבו הצדדים בפני כב' השופטת ברק נבו ולמעשה ניתנה החלטה לאחר ישיבת קדם המשפט להשלמת הליכים מקדמיים תוך 30 ימים מאותו מועד על אף שב"כ התובע ציין בפרוטוקול שכל מה שנותר מבחינתו הוא להשלים הגשת מסמך נוסף, אם וככל וימצא לנכון.

ומכל מקום קבעה כב' השופטת ברק נבו מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית.

כב' השופטת נבו קבעה את התיק לאחר תצהירים לישיבת קדם ביום 02/05/10.

מכל מקום ישיבת יום 02/05/10 (ואף ישיבה זו שנדחתה מחודש יוני אפילו התקיימה לאחר שהודיעו הצדדים לביהמ"ש כי הם מצויים בעיצומו של הליך מו"מ מתקדם לצורך הסדר כולל לתיקים שבכותרת).

ביום 24/01/11, לאחר שהועבר התיק למותב זה ,הגישו הצדדים הודעה לפיה המו"מ שניהלו לא צלח ועל כן ביקשו לקבוע מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית ואכן ניתנה החלטה מפורשת לפיה התובע יגיש תצהירי עדות ראשית תוך 30 ימים, הנתבעת תוך 30 ימים לאחר מכן והתיק נקבע לישיבת קדם משפט להיום לאחר הגשת תצהירים.

והנה, ביום 27/03/11 הוגשה בקשה לביהמ"ש לדחיית מועד הדיון ולהארכת הגשת תצהירי עדות ראשית ב-45 ימים בהתאמה והטענה היא שהתובע לא הצליח להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו מאחר ובשל גילו ובשל מצבו הבריאותי לא יכול היה לעשות כן והתובע סועד את אשתו בביתם בשל שבר בעצם הירח אשר גרם לה לנפילה, אשר בגינה אושפזה אשפוז ארוך של חודשיים ימים בבית החולים.

בהחלטה בבקשה זו ציינתי שהמדובר בתיק שמתנהל משנת 2009 והדיון האחרון היה לפני למעלה משנה.

אולם גם לגופו של עניין, דחיתי את הבקשה מאחר ולא היה בה ממש, במיוחד לאור העובדה שהטענה שהתובע לא יכול לחתום על תצהיר כי הוא סועד את אשתו בביתם אינה מתיישבת עם המסמכים הרפואיים מהם עולה שאשת התובע השתחררה מבית החולים כבר ביום 18/01/11 וציינתי שלא ניראה סביר בעיניי שהתובע לא מצא זמן לחתום על תצהירי עדות ראשית מטעמו בתביעה שהוא עצמו הגיש, בתביעה שלכאורה הוא הראשון שצריך ליזום את קידומה.

זאת ועוד, ביום שהגישו הצדדים בקשה והודיעו לביהמ"ש שהמו"מ כשל היה הדבר בסמוך לאחר שחרורה של אשת התובע מבית החולים וראוי היה שאם התובע ידע שעקב הצורך לסעוד את אשתו לא יצליח לעמוד במועד שקבעתי, 30 ימים, היה אמור לעשות זאת מיד עם מתן ההחלטה ולא להמתין עד ליומיים לפני הדיון.

מכל מקום מבקשת ב"כ הנתבעת לדחות את התביעה העיקרית ולקדם את התביעה שכנגד.

טוענת ב"כ הנתבעת שהתובע עושה כל שלאל ידו על מנת לדחות את הדיון בתובענה שכנגד.

דעתי אינה נוחה מהתנהלות התובע בתיק זה.

ניתנו לתובע הוראות מפורשות להגיש תצהירי עדות ראשית והוא לא עמד בהן,הן על ידי כב' השופטת מיכל ברק נבו והן על ידי מותב זה.

התובע לא עשה דבר.

ניראה שלמעשה בהתנהגותו זו זונח התובע את תביעתו, נדמה שהתובע לא מעוניין לקדם את התביעה ולמעשה על פי הוראות התקנות, משלא הוגשו תצהירי עדות ראשית, עליי לדחות את התביעה.

יחד עם זאת, ביהמ"ש מודה להלכה שיצאה מלפני בתי המשפט הגבוהים ממנו, לפיה ניתן לרפא את הפגמים הפרוצדוראליים בהוצאות.

לדעתו העניה של ביהמ"ש זה, ובזהירות יתרה, נדמה שראוי שערכאות הגבוהות ישקלו מחדש הלכה זו באשר הוצאות אינן בהכרח פותרות הכל.