זהבי אינה נ' מדינת ישראל

פסק דין

לפניי ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום לתעבורה בחיפה, אשר ניתן ביום 01/05/2011 בהעדר המערערת, ע"י כב' השופט שלמה בנג'ו בתיק 2896-02-11.

המערערת הובאה לדין בגין כך שביום 13/11/2010 בשעה 02:25, בשדרות ההסתדרות - לכיוון צפון, בחיפה, נהגה ברכב בהיותה שיכורה. בדיקת הינשוף שנערכה לה הראתה כי בגופה נמצא ריכוז של 440 מיקרוגרם אלכוהול בכל ליטר אוויר נשוף.

על יסוד העובדות הנ"ל, ייחסה לה המשיבה עבירה לפי סעיפים 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961 (להלן – "הפקודה"), סעיף 64ב(א) לפקודה, סעיף 39א לפקודה ותקנה 169א לקנות התעבורה, תשכ"א-1961.

המערערת זומנה לדיון ליום 28/03/2011, התייצבה וכפרה בעובדות כתב האישום. כעולה מהפרוטוקול, הדיון נדחה "בהמלצת בית המשפט...על מנת להתייעץ עם עו"ד ולבוא בדברים עם התביעה" ולכן הדיון נדחה ליום 01/05/2011 שעה 09:00, לדיון זה, המערערת לא התייצבה ובית המשפט לתעבורה הרשיעה בהעדרה ודן אותה לעונשים הבאים:

3,000 ₪ קנס או 30 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-6 תשלומים; 28 חודשי פסילה בפועל בניכוי חודש פסילה מנהלי ו- 6 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים.

המערערת ביקשה מבית משפט לתעבורה ביטול פסק הדין שניתן בהעדר, בטענה כי היא אם חד הורית וביום הדיון נאלצה לקחת את בתה לטיפול רפואי ועל כן לא יכלה להתייצב לדיון. המערערת צרפה לבקשתה תעודה רפואית.

בית משפט לתעבורה החליט ביום 13/05/2011 כי על המערערת להפקיד את רישיונה כדי שידון בבקשתה. המערערת הפקידה את הרישיון ביום 11/05/2011, המדובר ברישיון נהיגה בן לאומי.

המשיבה הגישה לבית המשפט לתעבורה את תגובתה ביום 06/06/2011 ומתגובה זו עולים הפרטים הבאים:

"תגובת התביעה – מתנגדים לבקשה.

1. לא צורפה תעודת מחלה.

2. על הנאשמת היה לשלוח פקס או טלפונית (כך במקור) להודיע לבית המשפט על מחלת בתה ולבקש דחייה. משלא עשתה כן, האחריות מוטלת על כתפייה".

ביום 23/06/2011 דחה בית המשפט לתעבורה את הבקשה תוך שהוא קובע שאין באישור הרפואי כדי לבסס את הדרישה לקיומה של עילה מוצדקת להיעדרות.

הערעור מופנה כנגד החלטת בית המשפט לתעבורה ופסק דינו.

המערערת טוענת כי נבצר ממנה להתייצב במועד שנקבע עקב מחלת בתה. המערערת תומכת את בקשתה בתעודה רפואית.

ב"כ המשיבה ביקש לדחות את הערעור, כי לטעמו, אין באישור הרפואי כדי לבסס את הדרישה לקיומו של הסבר סביר להיעדרות מהדיון. הביקור אצל הרופא היה בשעה 10:00, כך שהיא יכלה להופיע לדיון שנקבע בבית המשפט.

לאחר שעיינתי בפסק הדין של בית המשפט לתעבורה, בהחלטתו, בהודעת הערעור, באישור הרפואי ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לקבל את הערעור.

כידוע על מי שמבקש ביטול פסק דין שניתן בהעדר, להראות קיומה של עילה אחת משתי עילות שנקבעו בסע' 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב -1982. המדובר בשתי עילות חלופיות: העילה הראשונה – מתן הסבר סביר להיעדרות והשנייה – להצביע על קיומו של חשש ממשי לעיוות דין – ראו לעניין זה רע"פ 9811/09 סמימי נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 29.12.09), רע"פ 5146/09 שרעב נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 28.7.09), רע"פ 1773/04 אלעוברה נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 23.2.04), רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 2.10.03), רע"פ 5377/03 וגדי נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 29.6.03), רע"פ 8333/09 חביבי נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 25.10.09) ורע"פ 511/10 ג'אודאד על אבו מוהנא נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 25.1.10).

המערערת תמכה את בקשתה בתעודה רפואית, ממנה עולה כי ביום הדיון התייצבה בשעה 10:17 בקופ"ח יחד עם הבת ילידת אוקטובר 2001 ושסבלה מכאבי בטן. הבת נבדקה ונזקקה לטיפול רפואי ואף הומלץ כי תחזור לרופא במידה ומצבה יחמיר. יש להזכיר כי הדיון בבית המשפט נקבע בשעה 09:00 ולכן אינני מוכן לקבל את טענת ב"כ המשיבה שהמערערת יכלה להתייצב לדיון לאחר הביקור אצל הרופא, הרי שלא זו בלבד שהבדיקה הרפואית התקיימה בשעה 10:17, המדובר בבת 9 שנים, שזקוקה להשגחה ולהמשך טיפול של האם בביתה ומכאן ברי שלא יכלה להתייצב לדיון. אדגיש כי מדובר באם חד הורית שאין לה כל קרוב משפחה אחר בארץ, לטענתה.

בנסיבות הנ"ל אני סבור שיש במחלת הבת והביקור אצל הרופא כדי לבסס את הטענה לקיומו של הצדק סביר להיעדרות מהדיון.