זגלמן נ' אשר

החלטה

1.המבקש הגיש בשעתו בקשה ל"אישור פסק בוררות מתוקן" (הפ"ב 25696-11-12) שהתייחס לפסק בוררות שניתן על ידי הדיינים הרב הלל הלוי (אב"ד), הרב גבריאל סרוסי והרב חגי דיבון, ביום ג' אלול תשע"ב (21.8.2012).

בפסק הדין שניתן על ידי ביום 30.9.2013 דחיתי את הבקשה לאישור פסק הבוררות האמור "משום שעל פני הדברים נראה כי הבוררים חרגו מסמכותם בכך ששבו ודנו בסכסוך שבין הצדדים והוציאו מתחת ידם פסק בוררות מתוקן למרות שכבר סיימו את מלאכתם עם מתן פסק הבוררות מיום ג' כסלו תשע"ב (31.10.2011)".

עתה לפני בקשתו של המבקש בה נאמר כי "כנראה שהשופט לא שם לב שבפסק הראשון של בית הדין היה כתוב בכותרת: פסק ביניים" (בקשה מס' 12). כך גם מונחת לפני "הבהרה לפסק הדין" (בקשה מס' 10) שניתנה על ידי הדיינים/הבוררים הנכבדים, שבה נאמר כדלקמן:

"א.על פי סמכותנו (לפי שטר הבוררות החתום על ידי הצדדים) אנו מוציאים כתב הבהרה זה.

ב.בתיק הנ"ל ניתנו שתי החלטות אחת מיום ג' כסלו תשע"ב כפסק דין ביניים והשנייה פסק דין סופי מיום ג' אלול תשע"ב.

ג.בית הדין מבהיר בזאת כי ההחלטה השנייה היא סופית ומחייבת".

המבקש הוסיף והגיש בקשה נוספת לעדכון פרטים ובה ביקש לשלוח את החלטת בית המשפט אליו באופן אישי ולא לעורך הדין שהגיש את הבקשה לאישור פסק הבוררות (בקשה מס' 11).

2.דיון

א.לאחר עיון בבקשתו של המבקש וב"הבהרה לפסק הדין" שניתנה על ידי הדיינים/הבוררים, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה וההבהרה.

ב. בפתח חלק זה של החלטתי אני מבקש להדגיש כי פסק הבוררות הראשון כלל לא היה בפני. המסמך לא צורף לפסק הבוררות שאישורו נתבקש. למדתי על קיומו של פסק הבוררות הראשון רק מתוך פסק הבוררות השני, זה שניתן ביום ג' אלול תשע"ב (21.8.2012).

ג.בפסק הבוררות שניתן ביום ג' אלול תשע"ב (21.8.2012) נאמר כדלקמן:

"לאחר שהצדדים הנ"ל הופיעו בפני בית הדין חתמו על שטר בוררות וקיבלו קניין כדין החליט בית הדין כדלהלן:

א.בהחלטה הקודמת נקבע כי על הנתבע לשלם 18,960 ₪ מיום ג' כסלו תשע"ב.

ב.לאחר שהנתבע התעכב ופינה את הדירה רק כעבור 6 חודשים נוספים עליו לשלם בנוסף עבור שכירות 16,800 ₪.

ג.בנוסף סך 8,934 ₪ וארבעים אג' עבור ארנונה.

ד.סך הכל על הנתבע לשלם 44,694 ₪ וארבעים אג'".

ד.הנה כי כן, מסעיף א' לפסק הבוררות עולה כי בית הדין חייב את הנתבע, מר שלמה אשר, לשלם לתובע, מר אביב זגלמן, סך של 18,960 ₪. כך גם עולה מסעיף ב' לפסק הבוררות שכסנקציה בגין כך שהנתבע התעכב בפינוי הדירה – הוא חוייב לשלם את הסכומים האמורים לעיל.

ה.בעיני הדברים ברורים: לא מדובר כאן בפסק ביניים שאחריו בא פסק בוררות סופי. מדובר בכך שלאחר שניתן פסק בוררות שקבע כי על הנתבע לשלם לתובע סך של 18,960 ₪ ביום ג' כסלו תשע"ב, 31.10.2011, שבו הדיינים/הבוררים והוציאו מתחת ידם פסק בוררות חדש (מיום ג' אלול תשע"ב, 21.8.2012) שבו העניקו לתובע סעדים נוספים על הסעד שניתן בפסק הבוררות הראשון, וזאת כסנקציה בשל האיחור בפינוי הדירה.

ו.כשלעצמי אני סבור שהדיינים/הבוררים הנכבדים לא היו מוסמכים כלל להוציא מתחת ידם את המסמך שהוכתר בכותרת "הבהרה לפסק הדין". משסיים הבורר את תפקידו עם מתן פסק הבוררות אין הוא מוסמך לשוב וליתן החלטות במסגרת אותו הליך בוררות אלא במקרים המפורטים בסעיף 22 לחוק הבוררות, תשכ"ח – 1968 באשר לתיקון פסק הבוררות.