זגל נ' מדינת ישראל

החלטה

לפני בקשה לשחרור תפוס לפי סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)(נוסח חדש), התשכ"ט- 1969 (להלן- הפקודה).

התפוס המבוקש לשחררו הוא רכב מסוג פורד טרנזיט, מ.ר. 44-963-53 (להלן- הרכב).

כאמור בבקשה, בחודש ספטמבר 2010 נתפס רכבו של המבקש בזמן שהיה נהוג על-ידי אדם בשם ג'יהאד גזל (להלן – הנהג) בחשד להסעת שוהים בלתי חוקיים.

לטענת המבקש, הוא הבעלים של הרכב ואין לו כל מעורבות בהאשמות המיוחסות לנהג.

המבקש טוען עוד, כי למשטרה אין כל צורך להחזיק ברכב כ"מוצג" להאשמות המיוחסות לנהג וכי כל זמן שהרכב עומד דומם בתחנת המשטרה נגרם לו נזק רב.

בתגובתה מיום 19.10.10, השיבה המדינה כי הואיל והמבקש הוא פסול נהיגה בשל הרשעתו באותן העבירות אותן עבר הנהג, והואיל וברכב זה נעברה אף עבירה דומה בעבר על-ידי אדם שלישי נוסף - יש לדחות את הבקשה.

בנוסף טענה המשיבה כי טרם חלפו 180 ימים מיום ביצוע העבירה ומשכך - החזקת הרכב על-ידה הינה כדין, גם אם טרם הוגש כתב האישום.

בדיון שהתקיים בפניי ביום 15.11.10, עלה כי טרם הוגש כתב האישום וכי לא ברור מתי יוגש.

לפיכך, חזר המבקש על בקשתו להחזרת הרכב לידיו וטען כי הרכב נחוץ לו מאוד לצרכיו המשפחתיים.

ב"כ המבקש הציע, לחילופין, כי הרכב יושב למבקש תחת ערבות כגון עיקול או שיעבוד של הרכב לטובת המדינה.

בתגובת המדינה מיום 22.11.10 פירטה המדינה את עיקרי טעמיה לתפיסת הרכב וחזרה על התנגדותה להשבת הרכב לידי המבקש.

כאמור בתגובת המדינה, המבקש הורשע פעמיים בעבירת הסעת שוהים בלתי חוקיים וטרם סיים לרצות את עונשו בגין עבירות אלו.

כמו כן, במהלך חצי השנה האחרונה נתפס רכבו של המבקש פעמיים כשהוא נהוג על-ידי שני אנשים שונים, כשאחד מהם הוא גיסו, וכשברכב מוסעים שוהים בלתי חוקיים.

עוד טענה המדינה, כי בבעלותו של המבקש שני רכבים נוספים ויש בכך כדי להעלות תמיהה על עצם הגשת בקשה זו.

המדינה חזרה, ביתר שאת, על התנגדותה להשבת הרכב לידיו של המבקש.

לדבריה, ברכב זה נעברה עבירה ולאור העבר של הרכב ושל בעליו סביר להניח שעוד תיעבר בו עבירה וכן, לטענתה, במקרה דנן יש להורת על חילוט הרכב גם כאקט עונשי גרידא, לפי סעיף 39 לפקודה.

המדינה טענה כי אין לקבל את טענת המבקש כי חילוט הרכב פוגע בקניינו של המבקש הואיל ופגיעה זו הינה נעשית לתכלית ראויה.