זגייה נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי בקשה על פי סע' 57 ב' לפקודת התעבורה, נוסח חדש, תשכ"א- 1961 (להלן: "הפקודה") להורות על ביטול איסור שימוש שהוטל על רכבו של המבקש ( להלן: "הרכב") אשר על פי הנטען היה נהוג בידי בנו , זגייה איוב ( להלן :הנהג) עת היה שיכור.

מעיון בתיק המשטרה עולה כי בתאריך 14.01.11,יום ו' בשבוע בשעה 03:33 בכביש 44 , נהג הנהג בהיותו שיכור כאשר על פי בדיקת הנשיפה שנערכה לו במכשיר הינשוף נמצאה כמות של 315 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אויר נשוף.

המבקש מציין בבקשתו כי הינו בן 77, עובד בתרגום מטגריניט ואמהרית לעיברית בשרות משטרת ישראל, ת"א, בת ים ורמת גן וכן בבית הכלא "גבעון" ברמלה, על כן הוא זקוק לרכב לביצוע עבודתו החשובה.

לטענתו בהעדר הרכב אין באפשרותו לבצע את עבודתו, שכן אינו מסוגל ללכת בין תחנות האוטובוס ולעמוד זמן ממושך עד הגעת רכב ציבורי.

המבקש חזר על טיעוניו בדיון שהתקיים בפניי וציין כי לא יאפשר יותר לילדיו להשתמש ברכב.

ב"כ המשיבה התנגד לבקשה וציין כי מדובר בעבירה חמורה של נהיגה בשכרות והוסיף כי על פי החומר הנהג נהג בשכרות כאשר בגופו נמאו 315 מ"ק אלכוהול בליטר אויר נשוף ודוח המאפינים מעיד על שכרות.

הרכב הושבת לתקופה של 60 יום מאחר ומדובר בהשבתה שניה בתקופה של פחות מ3 שנים, שכן ב25.5.08 הושבת הרכב לתקופה של 30 יום בגין עבירת שכרות שביצע בן אחר של המבקש, שנבדק ונמצאה כמות אלכוהול של 765 מ"ק אלכוהול בליטר אויר נשוף.

סעיף  57 ב (ב) לפקודה קובע :

  " (ב)   בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

        (1)   הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו;

        (2)   מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה כאמור בסעיף 57א(א)."

סעיף 57 ב (ג) לפקודת התעבורה קובע כי בית המשפט רשאי לבטל או לקצר הודעת איסור שימוש ברכב אם מתקיימות נסיבות נוספות המצדיקות זאת ורשאי בית המשפט לשקול גם את הזיקה בין בעל הרכב לנהג הרכב.

המבקש לא מעלה כל טענה ביחס לקיום התנאים המפורטים בסעיף 57 ב (ב) לפקודה.

המדובר בזיקה קרובה של אב ובן ועל כן לא מתקיימים התנאים הנ"ל.

אציין כי מעיון בטופס השימוע ציין הקצין כי מדובר בעבירה חוזרת ועל כן הרכב הושבת לתקופה

של 60 יום.

עובדה הנ"ל מעידה על כך שעל אף שלמבקש שליטה ברכב בתור בעל הרכב שאינו עושה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה.

השבתת הרכב אמנם גורמת אי נוחות ומביאה לפגיעה מסוימת בבבעל הרכב אך כאשר הנני שוקלת את הנזק שנגרם לבעל הרכב מן ההשבתה, לעומת הסיכון הנגרם לציבור מנהיגת רכב ע"י נהג שיכור, האינטרס הציבורי הוא שגובר, במיוחד כאשר תקופת ההשבתה הינה תקופה קצרה ומוגבלת בזמן .

לא מצאתי שיש בתרומתו של המבקש לשירות המשטרה כדי להוות סיבה מוצדקת לביטול ההשבתה, בייחוד כאשר כאמור מדובר בפעם השניה שהרכב מושבת בגין עבירת שכרות.