זגורי נ' שרות בתי הסוהר

פסק דין

בפניי שתי עתירות אסיר של העותר, שהדיון בהן אוחד.

העתירה הראשונה הוגשה ביום 3.5.2010 ולה שלושה חלקים: בחלקה הראשון ביקש העותר להורות על ביטול החלטתו של מפקד הכלא לאסור את קיום ביקוריה הפתוחים של רעיית העותר ולהורות להתיר לה לבקרו במתכונת של ביקורים פתוחים. בחלקה השני של העתירה, ביקש העותר להאריך את הזמן שבו הוא זכאי לעשות שימוש בטלפון המצוי באגף ההפרדות שבו הוא שוהה, על מנת לנהל את ההגנה במשפטו בצורה אפקטיבית וראויה. בחלקה השלישי של העתירה, ביקש העותר לאפשר לו להכניס לתאו מוצרי חשמל שונים, בדומה ליתר האסירים.

בעתירה השנייה, אשר הוגשה ביום 9.6.2010, ביקש העותר, ראשית, להורות על ביטול החלטת המשיבים להחזיקו באגף הפרדות – בהפרדת יחיד – ולהורות להעבירו לאגף רגיל, וזאת שלא בבית סוהר רמון, שבו שוהים מלבדו רק עצורים בטחוניים; ושנית, ביקש העותר להורות על ביטול העונש המשמעתי שהוטל עליו ביום 28.5.10, ולפיו הושתו עליו שלילת ביקורי משפחה ושלילת שימוש בטלפון למשך חודש ימים, ולטענתו בגין כך הוא גם הועבר מבית המעצר אוהלי קידר (להלן: "אוהלי קידר") לבית סוהר רמון.

כאן המקום להקדים ולציין, כי נגד העותר ונגד שבעה נאשמים נוספים הוגש לבית משפט זה בחודש מרץ 2010 כתב אישום, שבו מיוחסות לעותר עבירות רבות, שעניינן עמידה בראש ארגון פשיעה, ניהול ארגון והכוונת פעילות בארגון פשיעה, רצח, ניסיונות רצח, עבירות בנשק, סחיטה באיומים ועוד. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה ע"י המדינה בקשה למעצרו של העותר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו, אשר התקבלה. עם הגשת כתב האישום נגד העותר, הוא הועבר לאוהלי קידר, שם הוחזק באגף ההפרדות, בהפרדת יחיד. לאחר שהעותר נשפט בדין משמעתי, כמצוין לעיל, הוא הועבר ביום 28.5.10 לבית סוהר רמון, לאגף ההפרדות, בהפרדת יחיד.

בא כוחו המלומד של העותר טען בעתירה השנייה, בין היתר, כי למרות שהעותר שוהה מזה למעלה משלושה חודשים בהפרדת יחיד, לא התקיים לעותר, בניגוד לדין, כל שימוע, לא בעל פה ולא בכתב, לא בנוכחותו ולא בנוכחות סנגוריו.

לטענת ב"כ העותר, גם לגופו של עניין, אין הצדקה להמשיך להחזיק את העותר בהפרדת יחיד, שכן העקרון המנחה בעניין זה הוא כי ההפרדה הינה האמצעי האחרון להשגת המטרות שלשמן נוצרה האפשרות להחזיק אסיר בהפרדה.

עוד טען ב"כ העותר, כי העותר לא עבר כל עבירת משמעת, שכן המעשה שביצע, היה בגדר הבעת מורת רוח של העותר, באוזני אסיר אחר, ביחס להתעמרות מצד מפקד אוהלי קידר כלפיו, ואינו מהווה עבירת משמעת.

כמו כן, לטענת ב"כ העותר, העברתו של העותר לבית סוהר רמון התבצעה בשל אותה עבירת משמעת לכאורה, והדבר הופך את ההחלטה על ההעברה לעונש ולא לאמצעי ובכך חוטאת ההחלטה להוראות הדין; ובנוסף לכך, מדובר באמצעי ענישה שאינו מוצדק, אינו סביר ואינו הוגן, בשים לב גם לכך שהעותר הוא האסיר הפלילי היחיד השוהה באגף ההפרדות בבית סוהר רמון.

בעתירתו הראשונה, הדגיש ב"כ העותר, בין היתר, כי בקשתו להארכת משך זמן הטלפון נועדה לצרכים הנעוצים בהגנתו ובה בלבד, כדי לאפשר לו לשוחח עם סנגוריו, שהינם שלושה עורכי דין משלושה משרדים שונים, לנוכח ההיקף הרב של חומר החקירה וההיקף והחומרה של כתב האישום המיוחס לו.

כמו כן, הדגיש ב"כ העותר כי לרעייתו של העותר אין כל עבר פלילי וכי בית משפט השלום בבאר-שבע לא נעתר לבקשת המדינה לעוצרה עד תום ההליכים המשפטיים, בגין כתב האישום שהוגש נגדה ביום 24.3.10, שבו יוחסה לה עבירה של הטרדת עד בנסיבות מחמירות, כאשר בית המשפט קבע בהחלטתו מאותו יום, 24.3.10, כי לא קיימות ראיות לכאורה לעבירה האמורה. על כן, לטענת ב"כ העותר, אין כל סבירות בהחלטת המשיב לאסור את ביקורי רעיית העותר ובכך לשלול מהעותר את שאסירים רבים אחרים השוהים אף הם באגפי הפרדות זוכים לקבל כעניין שבשגרה, וזאת בניגוד לעקרון השוויון. ב"כ העותר הדגיש עוד, כי מעולם לא אירע שביקוריה של רעיית העותר הפרו את הסדר והמשמעת בבית הסוהר וכי מדובר באזרחית נורמטיבית לחלוטין. לטענת ב"כ העותר, ההחלטה של המשיב לשלול מן העותר ביקורים פתוחים של רעייתו מדיפה ריח חריף של נקמנות מצד שב"ס והמשטרה כלפי העותר והופכת את מעצרו של העותר ואת החזקתו בהפרדה לעונש ולא לאמצעי ובכך חוטאת להוראות הדין ועומדת בניגוד להוראות פסקת ההגבלה שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. ב"כ העותר הטעים, כי, כידוע, כפי שנקבע בפסיקה, חומות הכלא אינן מפרידות בין העצור לבין כבוד האדם וכי על המשיבים לנהוג ברגישות רבה ולשמור על זכויות האדם של האסירים ועל כבודם.

בתגובת המשיבים בכתב לעתירה הראשונה צויין, בין היתר, באשר לנדבך הראשון של העתירה, כי בקשתו של העותר לקבל ביקורים פתוחים של רעייתו נדחתה בשל העובדה שהיתה עצורה בעצמה בין התאריכים 22.3.10 עד 24.3.10 ובית הסוהר רצה לבחון את סיבת מעצרה ושחרורה, וכן לנוכח ידיעות מודיעיניות, שלהערכת גורמי המודיעין, יש בהן כדי להעיד על אפשרות של ניצול לרעה של הביקורים הפתוחים.

עוד צויין בתגובת המשיבים, כי בתאריך 3.4.10 אישר מפקד אוהלי קידר כניסת רעייתו של העותר לביקורים במתכונת שגרתית. בעקבות כך, ביקרה אותו רעיית העותר במספר הזדמנויות, במתכונת השיגרתית לאגף ההפרדה (ביקורים סגורים), וזאת בתאריכים 4.4.10, 25.4.10, 2.5.10, 9.5.10 ו- 16.5.10.

כמו כן, צויין בתגובת המשיבים, כי בתאריך 27.5.10 נשפט העותר ע"י מפקד בית הסוהר בהליך משמעתי והושתו עליו שלילת ביקורים ושלילת טלפונים למשך חודש. עוד צויין בתגובת המשיבים, כי על פי פקודת הנציבות 04.03.00, שעניינה החזקת אסירים בהפרדה (להלן: "פקודת ההפרדה"), "מפקד/סגן מפקד ביס"ר רשאי לאשר על פי בקשתו של אסיר/עצור הפרדה פלילי עד שני ביקורים פתוחים בכפוף להתנהגות חיובית".

כן צויין בתגובת המשיבים, כי עם תום שלילת הביקורים, יהא העותר זכאי להגיש בקשה חדשה להנהלת בית סוהר רמון, וזו תיבחן לגופה בהתאם להתנהגותו ולהתנהלותו.

באשר לנדבך השני של העתירה, הדן בהארכת הזמן העומד לעותר להשתמש בטלפון, צויין בתגובת המשיבים, כי על פי פקודת הנציבות 04.36.00, אשר דנה בקשר טלפוני של אסירים, הרי שהקשר הטלפוני לאסיר מהווה טובת הנאה ותדירות השיחות ומשכן ייקבעו ע"י מפקד בית הסוהר, בהתחשב במספר האסירים באגף, בסדר הטוב ובסוג האוכלוסייה.

כמו כן, מפנה תגובת המשיבים לסעיף 22 לפקודת ההפרדות, שלפיו "באחריות מפקד האגף להכין תכנית טלפונים יומית אשר תכלול זמני טלפונים לאסירי האגף עד 60 דקות ביממה אותן ניתן לפצל עד 3 פרקי זמן במועדים שונים".

קודם לשלילת הטלפונים שהושתה על העותר ולאחר שינוי הסטטוס שלו בזמנו מעצור ימים לעצור עד תום ההליכים, זכה העותר לשיחות טלפון בהיקף המצוין בפקודה האמורה.

עם תום השלילה, יהא רשאי לעשות שימוש בטלפון בהיקף המצוין בפקודה, בדומה לכלל אסירי ההפרדה האחרים בארץ.

אשר לנדבך השלישי של העתירה, צוין בתגובת המשיבים, כי באוהלי קידר היה לעותר מקלט טלויזיה בתא ואושר לו להכניס פלטה חשמלית. לאחר שהעותר עבר לבית סוהר רמון בתאריך 28.5.10, כיום בתאו של העותר יש מכשירי טלויזיה, מאוורר, מקרר, קומקום חשמלי, טרנזיסטור ופלטה חשמלית.