זגורי נ' פרזן ואח'

החלטה

1.בפני בקשתו של המבקש-עו"ד ברק נוריאלי (להלן: "המבקש"),לחייב את הזוכה מגיש בקשת רשות הערעור שבנידון (להלן :"הזוכה"),להפקיד בקופת בית משפט ערובה להבטחת הוצאתיו וזאת בהתאם לתקנה 120 (ז) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם- 1979.

2.מגיש בקשת רשות הערעור שבנידון הוא הזוכה בתיק הוצאה לפועל 06-03698-13-4 שנפתח לפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת ה"פ 8165-02-12,במסגרתו נדחתה תביעת המשיבים (להלן:"החייבים") והם חוייבו בתשלום הוצאות משפט לזוכה.

המבקש הוא מי שייצג את החייבים באותו הליך .

3.בקשת רשות ערעור שלפניי נסובה סביב החלטת כב' הרשמת עביר גבריס מיום 24.7.13 במסגרתה נדחתה בקשת הזוכה להכיר בהמצאת האזהרה למבקש, כהמצאה כדין לכל החייבים בתיק. הזוכה הסתמך בטענתו על יפויי הכוח שניתן למבקש ולפיו הוסמך המבקש לטפל בכל עניין הנובע או הנוגע לתביעה הנ"ל. עוד התסמך הזוכה על הודעה שהוגשה מטעם החייבים לבית המשפט המחוזי ולפיה: "כתובתם של המשיבים לקבלת דואר בישראל בכל הקשור להליך שבכותרת הנה כתובת משרד הח"מ" (כתובת משרדו של המבקש- התוספת שלי- ר' א')

4.בהחלטה מיום 24.7.13 קבעה הרשמת כי על סמך תגובת המבקש לא הוסמך האחרון לייצג את החייבים בתיק ההוצאה לפועל ויפויי הכוח שניתן לו במסגרת התביעה ניתן לאותו הליך בלבד. כמו- כן נתנה הרשמת את דעתה להודעה שהגישו החייבים לבית המשפט המחוזי וקבעה שהודעת החייבים התייחסה להליך נשוא ההודעה, כלומר לתביעה שהתנהלה בבית משפט המחוזי בלבד ולא להליך ההוצל"פ המתנהל בפניה. לאור זאת קבעה כי לא בוצעה המצאה כדין לחייבים.

דיון והכרעה:

5.בפתח הדברים, יש לדחות את עמדת הזוכה, לפיה המבקש אינו בעל דין דרוש וכאילו ביקש להצטרף להליך לא לו. המבקש היה בעל דין דרוש בהליך ההוצאה לפועל מעת שהגיב כי אינו משמש מען לקבלת כתבי בי דין בעבור החייבים. יתרה מזאת, בהתאם להחלטתי מיום 1.9.13 ולאור העובדה שההחלטה נשוא הערעור,ניתנה בהתייחס לעמדת המבקש כי אינו מייצג בתיק ההוצל"פ,הוריתי כי בקשת רשות הערעור תועבר לתגובתו של המבקש. ברי כי בנסיבות המבקש הינו צד הכרחי לדיון והכרעה בטענות הזוכה ,שהרי לחייבים לא בוצעה המצאה והטענה הינה כי משרדו של המבקש הינו מען לביצוע ההמצאה בעוד שהמבקש מתנגד לכך.

הזוכה מבקש לראות בהמצאה למבקש המצאה כדין בעבור החייבים,בהקשר זה, טענתו טומנת בחובה סתירה פנימית. מחד גיסא, הוא סבור שהמבקש מערב עצמו בהליך שאינו צד לו, ומאידך גיסא עותר הוא לראות בהמצאת אזהרה בתיק הוצאה לפועל לכתובתו של המבקש כהמצאה כדין.

לאור החשיבות שבהמצאת האזהרה לחייבים ,הרי משביקש הזוכה לראות במבקש מען להמצאה ומשהמבקש הודיע על התנגדותו לכך, ברי כי הוא בעל דין דרוש להליכים קמא ולהליך הערעור שלפני ומן הראוי היה שמלכתחילה הזוכה יצרף את המבקש כמשיב לבקשת רשות ערעור.

6.תקנה 120 (ז) לתקנות קובעת כך:" בית המשפט שלערעור רשאי להורות למערער להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו של המשיב, תוך מועד שקבע; לא קיים המערער את ההוראה בדבר הערובה, יירשם הערעור לדחיה ותומצא על כך הודעה לכל בעלי הדין."

בתקנה 404 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 נקבעה חובת הפקדת עירבון. לעומת זאת, תקנות ההוצל"פ אינן מתנות הגשת ערעור בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיב, והדבר נתון לשיקול דעתו של בית המשפט.

הפקדת ערבון נועדה למעשה להבטיח את הוצאות המשיב בערעור. במקרה דנן,וכפי שפורט לעיל,דינו של המבקש הינו כשל צד נדרש-משיב לערעור.

בהתאם לנספח ג' לבקשת המבקש-רשימת תיקים לחייב, קיימים כנגד הזוכה כ- 54 תיקי הוצאה לפועל (שמרביתם פעילים) וסך חוב כולל של 9,877,741 ₪ (וראו גם צווי מימוש כספים מלשכות ההוצאה לפועל ומצבו הכלכלי כפי שעולה מפסק הדין בעפ"א (נצרת) 1046/07). הזוכה לא טרח להכחיש או להציג ראיות לסתור, או למצער, אפילו לטעון שמצבו הכלכלי אינו גורם משפיע המצריך חיוב בהפקדת ערובה.

7. שיקול חשוב נוסף אותו יש לבחון עת נידונה בקשה כגון דא הינו סיכויי הערעור. מבלי להתייחס לטענות הצדדים לגופן אציין כי מאחר שמדובר בערעור שהוגש באיחור,לא ניתן לקבוע כי סיכוייו טובים באופן המצדיק דחיית הבקשה.

בהתאם לתקנה 128(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, שקובעת: "תקופת פגרה של לשכת הוצאה לפועל לא תבוא במנין הימים שנקבעו בתקנות אלה או שקבע בית משפט, רשם או רשם ההוצאה לפועל לענין הגשת התנגדות לביצוע שטר או תביעה על סכום קצוב, אלא אם כן הורה בית המשפט, רשם או רשם ההוצאה לפועל, הוראה אחרת.".

כלומר,ימי הפגרה באים במניין הימים,למעט במקרים מצומצמים שמקרה זה אינו נמנה עליהם.

על פי תקנה 119 (ה) לתקנות ההוצאה לפועל, בקשת רשות לערער תוגש תוך עשרים ימים מיום מתן ההחלטה או הצו. הזוכה הודה בפתיח לבר"ע כי ההחלטה מיום 24.7.13 התקבלה אצל בא כוחו ביום 4.8.13 כאשר הבר"ע הוגשה ביום 1.9.13. הזוכה לא הגיש בקשה להארכת מועד ולא ציין טעם מיוחד לאיחור .

8.לא זו בלבד, אלא שבנדון להחלטה מיום 24.7.13 קדמה החלטה מיום 7.5.13, כאשר ההחלטה מיום 24.7.13 (כך גם עולה מהחלטתה האחרונה של הרשמת), היא למעשה ניסיון לעיון חוזר בהחלטה מיום 7.5.13. (ראו בסיפא להחלטה האחרונה)

הלכה מפורשת היא שאין בהגשת בקשה חוזרת באותו עניין כדי להביא להתחלה חדשה של מניין הימים לצורך הגשת הערעור או הבר"ע, שאז לא תהיה כל משמעות למועדים שנקבעו בחוק או בתקנות ועל כל מועד שנקבע ניתן יהיה לגבור באמצעות בקשה חדשה שהחלטה עליה תאריך את המועד עד אין קץ. (ראו למשל: רע"א 2888/05 - מרים שכטר ואח' נ' מדינת ישראל ואח')