זגורי נ' מדינת ישראל

פסק דין

לפניי ערעור על חומר גזר הדין שהושת על המערער במסגרת ת"ד (שלום תעבורה עכו) 388-06-13 מתאריך 15.10.13 שניתן על ידי כב' השופט אבישי קאופמן.

המערער הינו יליד 1987 ותושב היישוב הושעיה. בכתב האישום, שבעובדותיו הודה המערער, נטענו עיקרי העובדות שלהלן: בתאריך 5.3.13 בשעה 2100 נהג המערער ברכבו בכביש 85 מכיוון מזרח לכיוון מערב. הנאשם הגיע לצומת כפר מכר, שהינו צומת מרומזר, שם לא ניתן היה לפנות בחוק שמאלה או לבצע פניית פרסה. למרות זאת, לא ציית המערער לרמזור הצומת ולחיצים המסומנים על הכביש, וביצע פניית פרסה שמאלה. באותה עת, הגיע רכב מסוג פורד בכיוון הנגדי ונסע באור ירוק. משום שהמערער ביצע את פניית הפרסה הן בניגוד לתמרורים והן בלא שנקט אמצעי זהירות שימנעו סיכון שאר המשתמשים בדרך, הוא חסם עם רכבו את נתיב נסיעת רכב הפורד וכך התרחשה התנגשות בין שני כלי הרכב. כתוצאה מההתנגשות, רכב הפורד נדחף ימינה והתנגש ברכב שלישי מסוג הונדה שסטה ימינה והתנגש במדרכה. כתוצאה מהתאונה, נפגעו שלושה אנשים וכן ניזוקו שלושת כלי הרכב.

המערער, כאמור לעיל, הודה בעובדות כתב האישום והורשע בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום: נהיגה ברשלנות – עבירה לפי ס' 62 (2) + 38 (2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א – 1961 (להלן: הפקודה); גרימת נזק – עבירה לפי תקנה 21 (ב)(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 (להלן: התקנות) + ס' 68 לפקודה; ופניית פרסה – עבירה לפי ס' 44 (4) לתקנות + ס' 68 לפקודה; אי ציות לחיצים על הכביש – עבירה לי ס' 36 (ד) לתקנות + ס' 68 לפקודה; אי ציות לתמרור 203 – עבירה לפי ס' 36 (ד) לתקנות + ס' 68 לפקודה.

בטרם גזר הדין עתרה המאשימה – לאחר שהציגה את עברו התעבורתי (17 הרשעות משנת 2001) - לפסילה בפועל, פסילה על תנאי וקנס. הנאשם הציג את נתוניו האישיים והמשפחתיים שיש בהם כדי להקל בעונשו. בהקשר זה טען המערער, כי הוא מתגורר ביישוב מבודד יחסית, אב ל 5 ילדים וזקוק לרישיון לצרכי פרנסתו. עוד טען המערער, כי מדובר בתאונת הדרכים הראשונה בה הוא מעורב וכן מסר כי הוא זקוק לרכבו כדי לבקר את אביו המאושפז בבית חולים.

בגזר דינו של במ"ש קמא, עמד בית המשפט על נסיבותיו החמורות של האירוע, וכדברי בית המשפט קמא:"סבורני שמדובר בנסיבות חמורות. אין מדובר בחוסר תשומת לב רגעית אלא ביצוע עבירה חמורה אשר גרמה לתאונה שרק הודות למזל לא הסתיימה בתוצאה חמורה בהרבה". עוד עמד בית המשפט על עברו התעבורתי של המערער, אשר למרות שאינו כולל עבר תעבורתי מכביד, העבירות הנכללות בו (עבירות חוזרות של נהיגה והסעת נוסעים ללא חגורת בטיחות) מעידות על זלזול בכללי הבטיחות בכבישים – בדיוק כפי שמעידה התאונה נושא תיקנו. לכן, דן בית המשפט את המערער לפסילה בפועל למשך 7 חודשים, פסילה על תנאי וכן קנס בסכום של 1,200 ₪.

במסגרת הערעור חזר המערער וכן הרחיב בטיעונים שהועלו במסגרת בית המשפט קמא. עוד הוסיף, כי יש לזקוף לזכותו את הודאתו בפתח משפטו. לכן, ביקש המערער להקל בעונשו והוסיף כי הפסילה בפועל תקשה עליו בפרנסתו וכן תקשה בעזרה להוריו. המערער אף צירף תיעוד רפואי לגבי מצבו של אביו. מנגד, טענה המאשימה כי אין מקום לכל הקלה וזאת משום נסיבות האירוע, שרק בנס לא התסתיים בתוצאות חמורות בהרבה.

אין חולק שנסיבות האירוע, שנגרם כתוצאה ממעשיו ומחדליו של המערער, הינן חמורות. רק מזלו הטוב של המערער, ומזלם של שאר המעורבים באירוע, הוביל לכך שאיש מהם לא נפגע באופן קשה, ואף גרוע מכך. לכן, למרות העונש הלא קל באופן יחסי שהושת על המערער - ודאי אל מול נסיבותיו האישיות - יש לבחון (גם) את התוצאות שהיו יכולות להתרחש. עוד יש לזכור, כי אין מדובר באירוע בו נגרמה התאונה רק כתוצאה מרשלנותו של המערער, אלא מדובר באירוע שנגרם כתוצאה מהחלטתו המודעת לבצע פניית פרסה בכביש בינעירוני בניגוד לחוקי התנועה. לכן, איני סבור שהעונש שהושת במקרה דנן חורג באופן קיצוני מרמת הענישה הראויה. כידוע, ערכאת הערעור לא תתערב בחומרת העונש למעט במקרים חריגים בהם נפלה טעות בולטת בגזר הדין או שהעונש שנגזר על יד הערכאה הדיונית חורג באופן קיצוני מרף הענישה הנוהג בנסיבות דומות (ור' לדוגמה, ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מ"י, ניתן בתאריך 29.1.2009).

סוף דבר, אני מורה על דחיית הערעור.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים. כתובתו של המערער: דואר נא המוביל, מיקוד 17915.

ניתן היום, כ"ד כסלו תשע"ד, 27 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: