זגורי נ' מדינת ישראל

פסק-דין

1.בערעור זה, הגב' אליס זגורי ("המערערת") טוענת כנגד החלטת המרכז הארצי לפיצוי נפגעי גזזת מיום 03.05.12, ("ההחלטה") שלא לדון בבקשת הנפגע, מר יוסף זגורי ("המנוח"), להכרה בהחמרת מצב. היסוד להחלטה הייתה הטענה שהמנוח נפטר בטרם דנה הוועדה הרפואית בעניינו. ההחלטה מעוגנת בהוראות החוק לפיצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד-1994 (להלן: "חוק הגזזת").

העובדות הרלוונטיות להליך:

2.המערערת היא אשתו של המנוח, אשר הוכר כנפגע לפי חוק הגזזת.

3.ביום 28.07.11 דנה וועדה רפואית לערר הערר על החמרה במצבו של המנוח, והחליטה להגדיל את אחוזי הנכות שנקבעו לו ולהעמידם על 60% (בגין התקרחות צלקתית 18%; אי התאמה סוציאלית - 30%; והליך תופס מקום וכאבי ראש- 30%).

4.כעבור חצי שנה, ביום 05.02.12, הגיש המנוח לוועדה הרפואית ("הוועדה"), בקשה נוספת המבוססת על טענתו להחמרת מצבו בעקבות גילוי של גידול מסוג מנינגיומה בראשו וביצוע ניתוח להסרתו ("בקשת ההחמרה").

5.המנוח זומן להתייצב לדיון, ביום 22.04.12, בפני הוועדה. למרבה הצער נפטר המנוח ביום 07.03.12, עוד טרם נדון ענייננו.

6.לדיון בפני הוועדה, שנערך ביום 22.04.12, התייצב ב"כ המערערת ובנו של המנוח. הם ביקשו כי זו תדון ותכריע בעניינו של המנוח, על בסיס המסמכים הרפואיים שהוגשו לעיונה.

בהחלטת הוועדה מיום 22.04.12 נכתב "התיק נסגר עקב פטירת התובע" (החלטת הוועדה הרפואית להחמרה, עמ' 1, נספח א' לכתב התשובה מטעם המשיבה).

מר אלי שחר, מנהל המרכז ("מר שחר"), שלח מכתב אל ב"כ המנוח בו נכתב:

"הנני להודיעכם כי הועדה הרפואית אינה דנה בתיק של התובע לאחר פטירתו.

אי לכך, תיק התביעה נסגר ולא ניתן לדון בבקשה".

על החלטתו זו הוגש הערעור שלפנינו.

טענות הצדדים:

7.ב"כ המערערת העלה שלוש טענות:

האחת, לוועדה רפואית הסמכות לדון בעניינו של תובע גם לאחר פטירתו, בהתבסס על מסמכים רפואיים שהוגשו לעיונה.

שנית, המרכז לפיצוי נפגעי גזזת ("הרשות") לא עמדה בחובתה לפעול ביעילות ובמהירות הראויה בנסיבות העניין. טוען ב"כ המערערת כי בבקשתו של התובע מיום 05.02.12, תואר מצבו הרפואי החמור ולאור זאת ביקש זימונו הדחוף לדיון בפני הוועדה הרפואית, אולם פנייתו לא זכתה להתייחסות ראויה ונקבע לתובע מועד לדיון בפני הוועדה, כחודשיים וחצי מיום הגשת בקשתו.

משכך, הוועדה אינה יכולה להיתלות בפטירתו של המנוח כדי להימנע מתשלום הפיצויים המגיעים לו על פי חוק הגזזת.

שלישית, טוען ב"כ המערערת כי נפל פגם משפטי מהותי בהחלטה אשר ניתנה בעניינו של המנוח, שכן זו לא ניתנה על ידי הוועדה הרפואית כמתבקש על פי דין, אלא על ידי המנהל, מר שחר.

8.מנגד, טוען ב"כ המשיבה כי יש לסלק על הסף את הערעור דנן, שכן הוא הוגש על ידי המערערת, אלמנתו של המנוח, בהיותה יורשת ואו שאירה של המנוח, ולה אין כל מעמד בהליכים מסוג זה, אלא מעמדה מוכר בהתאם לחוק הגזזת, במסגרת תביעת שאירים אשר טרם הוגשה על ידה.