זגורי נ' מדינת ישראל

פסק דין

1.המערער הואשם בנהיגה בזמן פסילה, ללא רישיון נהיגה ובלא פוליסת ביטוח. בעלי הדין הגיעו לידי הסדר טיעון, על פיו הורשע המערער בעבירות שיוחסו לו. בעלי הדין הסכימו, כי עונשו ייגזר לחצי שנת מאסר בפועל שתיעשה בעבודת שירות (ובכלל זה הפעלת מאסר מותנה, בחפיפה מלאה למאסר בפועל שיושת עליו). נוסף על כך הסכימו בעלי הדין, כי בית המשפט יגזור על המערער פסילה בפועל, לאחר שיטענו בפניו בעלי הדין, כאשר המדינה תבקש לשכנע, כי העונש הראוי עולה על שנת פסילה אחת, והמערער יהא רשאי לטעון כרצונו.

2.בית המשפט גזר על הנאשם, נוסף לחצי שנת מאסר בעבודת שירות, 7 חודשי מאסר על תנאי לשלוש שנים, פסילה בפועל בת שנה אחת (ובכלל זה הפעלת פסילה על תנאי לריצוי חופף), שישה חודשי פסילה על תנאי לשלוש שנים, וקנס בסך 1,200 ₪.

3.ערעורו של המערער שלפניי מופנה לעונש הפסילה בפועל בלבד. הוא טוען, כי בית המשפט קמא החמיר עמו יתר על המידה. לשיטתו אין העונש הולם את הודאתו, את חלוף הזמן הרב מאז נעברה העבירה ועד לגזירת דינו (כארבע שנים), ואת העובדה שהוא עתיד לשאת עונש של מאסר בעבודת שירות. על כל אלה מוסיף המערער את מצבו האישי הקשה, שיוחמר עוד יותר אם לא יוכל לנהוג (במשאית) ומכאן שלא יוכל להתפרנס. לחילופין הוא ביקש לסייג את עונש הפסילה על מנת שיתאפשר לו לנהוג במשאית, לשם פרנסתו.

4.ב"כ המשיבה מתנגד לכל שינוי שייעשה בגזר הדין.

5.לאחר ששקלתי בטענות הצדדים באתי לכלל דיעה, כי אין מקום להתערבותי בגזר הדין. תחילה אציין, כי השופטת קמא קבעה את מתחם העונש ההולם על 6 עד 48 חודשי פסילה בפועל, וקנס בין 500 ל-2,500 ₪. על כך אעיר, כי מתחם הענישה ההולמת צריך שיהא מצומצם הרבה יותר, באשר זו היתה כוונת המחוקק בתיקון מס' 113 לחוק העונשין. מכל מקום, אפילו נצמצם את המתחם, גבולו התחתון לא יפחת מחצי שנת הפסילה בפועל שקבעה השופטת קמא, ולכל היותר יופחת הגבול העליון, כגון שיעמוד על שנה וחצי פסילה בפועל. כך או אחרת, עונש הפסילה שהושת על המערער נופל אל תוך מתחם זה, גם לאחר צמצומו.

6.אכן, המערער הציג נסיבות אישיות ומשפחתיות קשות, ונהיר כי פסילת רישיונו עשויה לפגוע בפרנסתו. אלא שמנגד עומדת חומרת מעשיו, ובאופן מיוחד העובדה, כי מדובר במי שנהג בפסילה (שלא בפעם הראשונה) זמן לא רב לאחר שנפסל מלנהוג, על כל הסכנה שבעבירה כגון זו, והזלזול בחוק ובפסק דין של בית המשפט שפסל אותו מלנהוג, המשתקף מעבירה שכזו. על כך יש להוסיף, כי מאז נעברה העבירה המדוברת עבר המערער לא פחות מ-15 עבירות, בחלקן כאלו העשויות לסכן חיי אדם. על אלה יש להוסף את 71 הרשעותיו בעבירות תעבורה, וכל אלה מלמדים על מסוכנותו של המערער, ומכאן ההצדקה לפסילת רישיונו לתקופה ארוכה. ואם לא די בכל אלה, הרי שבהסדר הטיעון באה התביעה לקראת המערער כאשר הסכימה לחפיפה מלאה של המאסר המותנה שיופעל, עם עונש המאסר בפועל שהושת עליו, ולך שהמערער ישא אותו בעבודת שירות ולא מאחורי סורג ובריח. השופטת קמא באה, מצידה, לקראת המערער וקבעה, כי הפסילה על תנאי שהופעלה תיעשה באופן חופף לפסילה בפועל שנגזרה עליו. כל הטעמים הללו מוליכים לכלל מסקנה, כי אין כל מקום להתערבות ערכאת הערעור בעונש הפסילה שהושת על המערער.

7.משום כל הטעמים הללו גם לא ראיתי הצדקה לסיוג הפסילה על מנת שלא תחול על הנהיגה במשאית, שכן הסכנה נמצאת במערער ובנהיגתו, משמע גם כאשר ינהג במשאית, ולכן אין מקום להרשות לו לנהוג במשאית.

8.סוף דבר, לא ראיתי לקבל את הערעור. הערעור נדחה אפוא.

ניתן היום, ט"ו אדר תשע"ג, 25 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: