זגורי נ' גורמן ואח'

פסק דין

בפניי תביעה כספית.

התביעה נוגעת לטענתם של התובעים, כי רכשו אצל הנתבע מעקה אשר לטענתם התברר כמעקה לא תקני, ובנסיבות אלה הם מבקשים את פירוק המעקה והתקנת מעקה אחר תחתיו.

לצורך תמיכה בטענתם העיקרית, כי מדובר במעקה לא תקני, צרפו חוות דעת הנדסית של מהנדס הבנייה מר בוכמן אליעזר.

כאן המקום לומר, כי הגם שהתביעה היא על סכום של כמעט 30,000 ₪ (כולל עוגמת נפש 5,000 ₪), הרי שהחשבונית שצורפה לכתב התביעה ביחס להתקנת המעקה ע"י הנתבע, הינה בשיעור של 5,900 ₪ (נספח א' לכתב התביעה מתאריך 24.9.03).

גם אם בפועל שולם סכום גבוה יותר בגין המעקה, אין בדעתי להתייחס לסכומים ששולמו מעבר לאותה חשבונית נשוא הזמנה מס' 0908, ולכן ההתייחסות תעשה למעקה הספציפי אשר עלותו עפ"י החשבונית 5,900 ₪ בלבד ולא סכומים מעבר לכך. ניסיון לתבוע מהנתבע סכום של כמעט 30,000 ₪ בגין עלות מעקה חדש, היא בבחינת עשיית עושר ולא במשפט.

ולגופם של דברים או גופה של תביעה, ראשית אציין, כי בו הצדדים בפני ב- 7.9.10 הוצג בפניי מצג, כי הצדדים מנסים להגיע להסדר וציפיתי כי הסדר זה ימומש. בפועל, לא הצליחו הצדדים להגיע להסדר והוכנסה הודעה ע"י ב"כ התובע, שלפיו, ואני מצטט: "הנתבע הציע בעיקרו של דבר לבצע הוספה של אלמנטים שונים למעקות כדי להופכם לכאלה העומדים בתקנים המחייבים. התובע רואה בתוספות אלה מעין הדבקת טלאים שאך יכערו ויפגמו במעקות. התובע סבור כמו חווה"ד שצורפה מטעמו, שאין מנוס אלא לפרק את המעקות ולבנות אחרים תחתיהם".

במהלך ישיבת ההוכחות טען התובע, כי למעשה הנתבע לא נכון היה להסדיר דבר ואילו הנתבע טען, כי כל מטרתו של התובע הינה לקבל כספים לאחר שהמעקה אינו מוצא חן בעיניו והוא רוצה להחליף את המעקה, וכי הדברים נאמרו במפורש ע"י אשתו שלא הובאה להעיד.

משלא צוינו דברים אלה ע"י הנתבע, אלא במעמד ישיבת ההוכחות, אין לי סיבה לקבל אותם והיה על הנתבע, אם רצה בכך, להכניס הודעה ברוח זו לביהמ"ש.

מכל מקום, סוגיה נוספת שעלתה במעמד ההוכחות לראשונה ולא מצאה את ביטויה כלל בכתבי הטענות, הינה כי לצורך הכשרת המעקה כמעקה תקני פעל התובע והוסיף פחים לסגירת הפתחים הרחבים במעקה. לטענת התובע עלות פחים אלה שכיום הורדו, הייתה בסך של 4,500 ₪ ששולמו בשתי חשבוניות. האחת בסך 3,500 ₪ והאחת בסך 1,000 ₪.

מעבר לעובדה שמדובר בהרחבת חזית אסורה והיה על התובע לציין במפורש את נושא הפחים ואת תביעת עלותם בתביעתו או לחילופין בחוות הדעת של המומחה מטעמו, לא הומצאו כל אסמכתאות לגבי עלות הפחים ואף צוין, כי בפועל הפחים הורדו ואינם נמצאים על המעקה.

משכך, לא מצאתי שום הצדקה לקבל את עמדת התובעים לשיפוי בגין עלות הפחים שכלל לא הוכחו.

אני עובר אפוא לסעד העיקרי ולנושא של החשבונית של ה- 5,900 ₪. אין בדעתי להתייחס לסכומים אחרים או עלויות אחרות של מעקים חליפיים, כפי שהסברתי.

סלע המחלוקת המרכזי בין הצדדים היה אחד ויחיד – שאלת משמעות היותו של המעקה לא תקני והאם התובעים ידעו על כך.

הנתבע עמד על כך שהתובעים ידעו היטב שמדובר במעקה לא תקני ובחרו במודע מעקה זה על פי טעמם. מדובר בתובעים שהיו עצמם קבלני הבניין של הבניין אותו בנו בנהריה, ולכן היה עליהם להבין את המשמעויות הכרוכות בכך, לרבות באי קבלת טופס 4.

התובע לעומת זאת טוען, כי לא ידע זאת וכי חובתו של הנתבע כבעל מקצוע סביר העוסק במסגרות והתקנת מעקות להודיע לו במפורש, כי מדובר במעקה לא תקני שעליו לא יינתן טופס 4.

בשקלול טענות הצדדים, אני מכריע כדלקמן:

הנתבע לא יכול לרחוץ בנקיון כפיו. מדובר בבעל מקצוע שחלה עליו חובה ליידע את התובעים כי מדובר במעקה לא תקני, שעליו לא יינתן טופס 4, ואם בוחרים התובעים בכל זאת לרכוש מעקה שכזה, להחתים אותם במפורש על טופס שלפיו הם מודעים להשלכות של עניין זה.

מצד שני, התרשמותי מן התובע וגם לאור העובדה שמדובר בתובע שהיה הקבלן של ביתו, שהיה עליו גם כן לעשות את הבדיקות המתאימות בטרם הוא רוכש מעקה לא תקני. חלה גם עליו האחריות ומכל מקום לפחות רשלנות תורמת ורשלנות תורמת משמעותית.

אשר על כן, אני סבור שהאיזון הנכון, הינו קבלת התביעה בחלקה באופן שמתוך סך החשבונית של 5,900 ₪ ישפה הנתבע את התובעים על מחצית מעלות החשבונית בסכום של 2,450 ₪ ובכך למעשה כל אחד מהצדדים נושא באחריות שלו כפי שניתן ללמוד מפסה"ד.