זגורי נ' אוחיון

פסק דין

בפניי תביעת התובע כנגד הנתבע לפיה, יש לחייב את הנתבע להשיב לידי התובע סך של 25,000 ₪ אשר התקבלו שלא כדין בידי הנתבע מאת התובע.

טענות התובע

התובע טוען, כי בשנת 2007, הנתבע השקיע כספים אצל בת זוגתו לשעבר של התובע, לצורך מתן הלוואות בשוק האפור. במחצית שנת 2008 בת זוגתו לשעבר של התובע, סגרה את החשבון עם הנתבע והעבירה לו המחאות של לקוחותיה, כנגד יתרת כספי הנתבע שהיו מושקעים אצלה. יתרה זו עמדה על סך של 35,000 ₪. ההמחאות חזרו מסיבה שאין מספיק כיסוי בבנק. הנתבע פתח בהליכי הוצל"פ כאשר הוא מיוצג ע"י עו"ד עופר דוידוב, ואילו, התובע הוא אשר מימן את כספי האגרות של ההוצל"פ, בסך 1,000 ₪ בערך. אשתו של הנתבע שהנה אחותו של התובע, פנתה לתובע בבקשה להחזרת החוב שהותירה בת זוגתו לשעבר. לשמירה על שלמות המשפחה, התובע הסכים. אך, סוכם בין התובע לנתבע, כי התובע יקבל לידיו את ההמחאות שלא כובדו, וכי הנתבע יחתום על המחאת זכות לתובע בכל הנוגע לגביית ההמחאות בהוצל"פ, ואילו התובע יחזיר לנתבע את כספו מהגבייה בהליכי ההוצל"פ.

התובע טוען, כי פנה, אין ספור פעמים, לנתבע בדרישה להעביר לו את המחאת הזכות שבלעדיה לא ניתן לפעול כנגד החייבים מאחר ותיקי הוצל"פ רשומים על שמו של הנתבע ומיוצג ע"י עו"ד מטעמו. אך, הנתבע סירב לעשות כן.

התובע מוסיף וטוען, כי בהתאם להסכם בינו לבין הנתבע, התובע שילם לנתבע סך של 25,000 ₪ לסילוק חוב אשתו לשעבר לנתבע. ואילו, הנתבע ממאן להשיב לידי התובע את ההמחאות שלא כובדו.

טענות הנתבע

מנגד, הנתבע טען שיש לדחות את התביעה בשל העדר עילת תביעה. לטענת הנתבע, התובע עדיין חייב לו ולבני משפחתו סכומים שונים שמגיעים לסך של כ- 15,000 ₪ לכל הפחות.

הנתבע ובני משפחתו מעולם לא נתן ולא השקיע כספים אצל בת זוגתו לשעבר של התובע. הנתבע צירף לכתב הגנתו את מכתבה של הגב' עטיה ז'קלין, בת זוגתו לשעבר של התובע (להלן: "ז'קלין"), מיום 22.09.11 שלפיו, היא מאשרת שלא קיבלה כספים מהנתבע או מהגב' אליס אוחיון.

בנו של הנתבע, דוד אוחיון, השקיע אצל התובע עצמו כספים בסך של 15 אלף שקל במהלך שנת 2008 ו/או בסמוך לכך. הבת של הנתבע, רינת, השקיעה אצל התובע סך של 15 אלף שקל, והנתבע ביחד עם בתו רינת, השקיעו אצל התובע סך של 5,000 שקל. בסה"כ הנתבע ובני משפחתו השקיעו אצל התובע סך של 35,000 ₪. בחלוף כחודש מההשקעה התובע העביר לנתבע ובני משפחתו סך של 150 ₪ כרווח, ולאחר מכן התובע הודיע להם כי "נעקץ" והפסיד את כל הכספים, וביקש מהנתבעים להתאזר בסבלנות. ביום 26.10.08 התובע מסר לנתבעים מכתב לפיו, הוא הודה שקיבל מבניו של הנתבע את הכספים שפורטו לעיל, אולם, הוא טען כי כספים אלה התקבלו בידיו כהלוואה וכי גנב אותם וטרם החזירם. לא זו אף זו: התובע מסר לנתבע מכתב בכתב ידו ביום 15.07.2009 ובו הוא מפרט את ההמחאות שנמסרו על ידו לנתבע, ומתחייב באופן אישי לשאת באחריות ולשלמם. ביום 23.11.08 התובע אישר בכתב, כי קיבל לידיו את ההמחאות שלא כובדו, וכי הוא מתחייב להעביר תמורתם לידי הנתבע ובני משפחתו עד הגרוש האחרון. הנתבע טען שיש לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות לדוגמא.

דיון והכרעה:

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ולאחר שעיינתי במכלול חומר הראיות ובכתבי הטענות על נספחיהם, הגעתי לכלל מסקנה שדין התביעה להידחות.

טענת התובע לפיה, ההמחאות שנמסרו לנתבע נמסרו לסילוק חובה של אשתו לשעבר של התובע לנתבע, לא הוכחה כלל וכלל על ידי התובע. נהפוך הוא, מחומר הראיות הקיים בתיק, החוב המדובר הינו חובו של התובע לנתבע ולבני משפחתו. בדיון שהתקיים בפניי, התובע הודה בכך שהוא כתב את המכתבים שצורפו לכתב ההגנה. במכתב מיום 26.10.08 התובע מודה כי קיבל לידיו סך של 20,000 ₪ מרינת אחייניתו, ועוד 15,000 ₪ מדוד אוחיון. התובע התחייב להחזיר את הכספים הנ"ל, והודה כי עד למועד עריכת המכתב הכספים הנ"ל לא הוחזרו לאחייניו (ראו נספח ב/2 לכתב ההגנה). בהקשר זה ראו גם את מכתבו של התובע מיום 15.07.09.

ההסבר שניתן על ידי התובע לפיו, במכתבים שצורפו לכתב ההגנה הוא האשים את עצמו בדברים שמעולם לא עשה וכי כתב במכתבים את כל מה שהאחיינים שלו ואחותו "רצו לשמוע", לאו טענה היא, ומכל מקום, לא הוכחה כדבעי על ידי התובע. מדובר בטענה בעל פה כנגד מסמכים בכתב, והתובע לא הצליח לסתור את תוכנם.

מכאן, שוכנעתי כי החוב על סך 35,000 ₪ הינו חובו של התובע לנתבע, ואינו חובה של אשתו לשעבר של התובע לנתבע.

בחודשים אוקטובר 2010 ונובמבר 2011, התובע שילם לנתבע ולבני משפחתו סכומים בסך של 25,000 ₪, והנתבע לא כפר בכך. סכומים אלה שולמו על חשבון חובו של התובע לנתבע ולבני משפחתו, וסכומים אלה אינם מכסים את מלוא החוב כמפורט לעיל.

אשר על כן, דין תביעתו של התובע לזכאותו לקבלת הסך של 25,000 ₪ מהנתבע להידחות.

ומה דינן של ההמחאות שנמסרו לנתבע על חשבון חוב התובע?

מדובר בשלוש המחאות על סך כולל של 30,000 ₪, כאשר התובע טוען כי בגין המחאות אלו הנתבע פתח בהליכים בלשכת ההוצאה לפועל, ומנגד, הנתבע טוען, כי ההליכים בלשכת ההוצל"פ מנוהלים על ידי התובע, אך תחת שמו של הנתבע שלטובתו ניתנו ההמחאות.

הנתבע הציג לעיוני, במהלך הדיון, מסמך שכותרתו "יפוי כוח". מסמך זה ללא תאריך וללא כל חתימה. על פי מסמך זה, שנערך על ידי הנתבע, ושאינו נושא חתימה ו/או אישור כלשהו מהתובע, הנתבע ייפה את כוחו של התובע לפעול לפירעון שלש ההמחאות נשוא התביעה. על פי מסמך זה, ההמחאות נמסרו לתובע. בדיון בפניי, הנתבע העיד כי ההליכים בלשכת ההוצל"פ אמנם נפתחו על שמו, אך מי שפתח את ההליכים בלשכת ההוצל"פ היה התובע בעצמו ולא הנתבע.