זגורי ואח' נ' אליהו חברה לביטוח בעמ ואח'

פסק דין לגבי נתבעת 3

1.מדובר בתביעה לגבי נזק בתאונה שהוגשה על ידי בעלי רכב כנגד בעל הרכב הפוגע (נתבע 2) וכנגד מבטחת הרכב הפוגע – נתבעת 3. נגד בעל הרכב הפוגע ניתן פסק דין בהעדר ולכן, פסק דין זה מתייחס למחלוקת שבין התובעים לנתבעת 3.

2.לא הייתה מחלוקת בין הצדדים לגבי אחריות הנהג שנהג ברכב המבוטח על ידי הנתבעת 3 לתאונה ועל נסיבותיה כדלקמן:

א.הנהג נהג רכב פרטי ביום 8.2.08 סמוך לשעה 06:00 בת"א, בדרך מנחם בגין מכיוון דרום לצפון והתקרב לצומת עם רחוב החשמונאים.

ב.הנהג נהג כשהוא שיכור ונתון תחת השפעת משקאות משכרים בכמות העולה על פי 2 מהסף הקבוע בחוק.

ג.הנהג הסיע נוסעים בכמות העולה על המותר ברישיון הרכב.

ד.במקביל לנהג נסעה ניידת משטרה ושוטרת סימנה לו לעצור את רכבו לביקורת.

ה.הנהג לא ציית להוראות השוטרת והחל להימלט מניידת המשטרה שהחלה לדלוק אחריו.

ו.התנהל מרדף כאשר השוטרת כורזת לנהג מספר פעמים לעצור את רכבו והנהג מצידו נוהג במהירות מופרזת וחוצה מספר צמתים באור אדום.

ז. הנהג המשיך בנהיגה פרועה ברחוב מנחם בגין ובהגיעו לצומת עם רחוב שאול המלך, נכנס לצומת באור אדום והתנגש עם רכב התובעים שנכנסו לצומת באור ירוק וכך אירעה התאונה נשוא משפט זה (הנהג נשפט בבית משפט לתעבורה בגין תאונה זו והנסיבות לקוחות מכתב האישום שבו הורשע הנהג על פי הודאתו).

3.לא הייתה מחלוקת בין הצדדים, כי הרכב הפוגע מבוטח על ידי הנתבעת 3 בבטוח מקיף. המחלוקת בין הצדדים התמצתה בשאלה אחת ויחידה – האם נסיבות התאונה מלמדות, כי המבוטח גרם למקרה הביטוח, דהיינו, לתאונה במתכוון ולכן חל סעיף 26 לחוק חוזה הבטוח תשמ"א-1981 (להלן – "החוק") והנתבעת 3 פטורה מחבות, כטענת הנתבעת 3 או שאין מדובר בגרימת תאונה במתכוון ועל הנתבעת לפצות את התובעים לגבי הנזק בהתאם לפוליסה, כטענת התובעים.

4.ב"כ התובעים התייחס בסיכומיו לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בע"א 1632/94 פוגריבצקי נ' מנורה חברה לבטוח בע"מ (פורסם בנבו להלן: "הלכת פוגריבצקי"). באותו מקרה המערער נהג ברכב כשהוא נתון תחת השפעת משקאות משכרים ובמהלך הנסיעה סטה מהדרך והתהפך. המערער הגיש תביעה כנגד חברת הבטוח שביטחה את רכבו לתשלום הנזק שנגרם לו בתאונה. תביעתו נדחתה מאחר ובית משפט השלום קבע כי על ידי שתיית האלכוהול המערער הכניס את עצמו למצב בו אינו יכול לשלוט על פעולותיו ולכן יש לראות בשתייה פעולת זדון הפוטרת את חברת הבטוח מחבות. (באותו מקרה הפוליסה כללה את הסייג הקבוע בסעיף 26 לחוק חוזה הבטוח ובנוסף כללה סייג נוסף המופיע בפוליסה התקנית לפיו במקרה שבו הנהג נוהג תחת השפעת סמים חברת הבטוח פטורה מחבות). הערעור התקבל ובית המשפט המחוזי קבע כי מאחר והפוליסה פטרה המבוטחת מחבות כאשר הנהג נתון להשפעת סמים ואין החרגה כזו לעניין אלכוהול הרי שאין מקום להכניס לפוליסה בעקיפין החרגה לגבי שכרות ולפגוע בכך בחוזה הקונקרטי שנערך בין הצדדים ובעיקרון חופש החוזים.

5.גם במקרה הנדון, חלה הפוליסה התקנית שמחריגה נהיגה תחת השפעת סמים ואינה מחריגה נהג שנוהג תחת השפעת אלכוהול. לכן, אם היה מדובר בנהג שיכור שמבצע עבירת רשלנות גרידא לא הייתה כל בעיה ובהתאם ל"הלכת פוגריבצקי" הנתבעת הייתה מחוייבת לפצות התובעים. אולם, המקרה הנדון שונה באופן מהותי. במקרה הנדון הנהג לא נהג ברשלנות סתם אלא במודע חרג חריגה משמעותית מסטנדרט הנהיגה הקבוע בחוק ומסטנדרט נהיגה של נהג סביר. הוא במודע נמלט מניידת המשטרה בהיותו שיכור ברמה גבוהה בנסיעה במהירות מופרזת תוך חציית מספר צמתים באור אדום כאשר הוא מודע לסיכון הכרוך בכניסה לכל אחד מאותם צמתים באור אדום מרכב שיגיע מהכיוון החוצה בחסות האור הירוק.

6.במשקפי המשפט הפלילי נהיגת הנהג נכנסת להגדרה של פזיזות דהיינו הנהג היה מודע לאפשרות גרימת התאונה והנזק (ואף לתוצאה חמורה יותר של פגיעות בנפש) גם אם נצא מהנחה הסבירה, כי לא רצה בתוצאה ואף קיווה שיצליח למנוע את התרחשותה (סעיף 20(ב)(2) לחוק העונשין תשל"ז-1977).

7.סעיף 20 לחוק העונשין תשל"ז-1977 הנושא את כותרת השוליים מחשבה פלילית קובע לאמור:

"(א) מחשבה פלילית – מודעות לטיב המעשה, לקיום הנסיבות ולאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה, הנמנים עם פרטי העבירה, ולעניין התוצאות גם אחת מאלה:

(1) כוונה – במטרה לגרום לאותן תוצאות.

(2)פזיזות שבאחת מאלה:

(א) אדישות – בשוויון נפש לאפשרות גרימת התוצאות האמורות;

(ב)קלות דעת – בנטילת סיכון בלתי סביר לאפשרות גרימת התוצאות האמורות, מתוך תקווה להצליח למנען.