זבידה נ' עירית נתניה

החלטה

1. לפניי בקשה לביטול עיקול ו/או לעיכוב ביצוע הליכי עיקול. עסקינן בהטלת עיקול על חשבון בנק המבקש מכוח פקודת המיסים (גבייה) בגין אי תשלום קנס במועדו.

2. לטענת המבקש, מדובר בדוח אשר נרשם בגין חניית רכב מזוייף שאיננו שייך למבקש.

3. לעמדת המשיבה, שומה על בית המשפט לדחות את הבקשה על הסף, מהטעם שבית המשפט נעדר סמכות לדון בה. עוד צויין, כי כלל לא מתקיימים הליכי גבייה מנהליים בגין דוחות החניה נגד המבקש, שכן המבקש הסדיר את חובו לעיריה בשנת 2009. לשיטת המשיבה, הבקשה מוגשת ככל הנראה בנוגע לתיק הוצאה לפועל, אשר נפתח כנגד המבקש עקב אי תשלום הוצאות משפט שנפסקו כנגדו בתא"מ 39649-02-10.

4. בערעור פלילי 99 / 3482 אריה פסי נגד מדינת ישראל, דן ביהמ"ש העליון בסוגיית סמכותו של בית המשפט לתעבורה, ממנה ניתן להקיש אף לענייננו. השאלה שעמדה להכרעה הנה מי הוא ביהמ"ש המוסמך לדון בנושא התיישנות עונשים, כאשר באותו עניין דובר בקנסות שנגזרו בגין עבירות תעבורה.

ביהמ"ש העליון פסק כי הסמכות לדון בהתיישנות קנס נתונה לביהמ"ש האזרחי ולא לביהמ"ש הפלילי שדן בעבירה. במסגרת נימוקי ההחלטה קבע בית המשפט, בין היתר, את הדברים הבאים:

" גביית קנס שלא שולם במועדו נעשית על-פי פקודת המסים (גביה), כאילו היה מס. לפיכך הואיל ומדובר בשלב של הוצאתו לפועל של עונש הקנס שהושת, שבמסגרתו נטענת טענת התיישנות, אין זה ראוי שהוא יטופל על-ידי בית-משפט שגדר סמכותו הוא טיפול בעניינים פליליים בלבד ".

5. בע"פ ( מחוזי ב"ש ) 7446/06 הרפז יחזקאל נ' עיריית באר שבע, נדון מקרה הדומה בנסיבותיו למקרה שבפנינו. ביהמ"ש המחוזי קבע בהקשר זה את הדברים הבאים:

" דין היה שבקשת המערער בביהמ"ש לעניינים מקומיים תדחה על הסף, שכן לא היה זה מסמכותו העניינית להיזקק לה מלכתחילה.

סמכותו העניינית של בימ"ש לעניינים מקומיים הינה כקבוע בסעיף 55 (א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984:

"בימ"ש לעניינים מקומיים ידון בעבירות לפי פקודת העיריות, פקודת המועצות המקומיות וחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, ולפי תקנות, צווים וחוקי עזר על פיהם, וכן בעבירות לפי החיקוקים המנויים בתוספת השלישית, לרבות תקנות, צווים וחוקי עזר על פיהם".

קנסות החניה שבנדון מקורם בעבירות שנעברו ע"י המערער בניגוד לחוקי עזר שחוקקה עיריית באר שבע, מכח סמכותה לפי פקודת העיריות, וככל שהדברים אמורים בבירור ההליכים הנפתחים בגין אותן עבירות, הסמכות לכך הינה לבימ"ש לעניינים מקומיים.

ההליך בו פתח בפני בימ"ש קמא עניינו בהשגה על מסגרת הליכי הגביה שפתחה בהן הרשות המקומית לפי פקודת המסים [גביה] ובטענתו [השגויה] כי הליך זה אינו עולה בקנה אחד עם הוראות אותה הפקודה. נמצא לנו איפוא כי הבקשה כפי שהובאה בפני בימ"ש קמא לא היתה בגדר סמכותו העניינית של בימ"ש קמא, כערכאה הדנה בעבירות מהסוג המפורט בס"ק 55 (א) לחוק בתי המשפט. מהותה של בקשת המערער בפני בימ"ש קמא היתה למעשה עתירה כנגד חוקיות פעולתה של הרשות המקומית בדרך גביית הקנסות. בירור עתירה זו אינו עולה עם מסגרת סמכותו של בימ"ש לעניינים מקומיים כקבוע בס' 55 (א) לחוק בתי המשפט" .

5. בפסיקה שניתנה בעקבות הלכת פסי לעיל, נקבעה הפרדה בין שאלת התיישנות עבירה, הנתונה לסמכותו של ביהמ"ש לעניינים מקומיים, לבין שאלת התיישנות העונש ( לרבות הליכי גבייתו ), הנתונה לסמכותו של ביהמ"ש האזרחי ( ראו למשל רע"א 2747/08 שאוליאן נ' חורש ).

6. בהתאם להלכות שנפסקו בעניין פסי והרפז דלעיל, הסמכות לדון בבקשות הנוגעות להליכי גביית קנסות, אינה מסורה לבית המשפט לעניינים מקומיים. עניינה של הבקשה דנן, בהשגה על עיקול שהוטל ע"י המשיבה במסגרת הליכי גביה, שפתחה בהן הרשות המקומית לפי פקודת המסים [גביה] או לחלופין בהשגה על הליכי גבייה המתבצעים באמצעות לשכת ההוצאה לפועל . לפיכך, אני דוחה את הבקשה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית.

המזכירות תעביר החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, כ"ו אייר תשע"ד, 26 מאי 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: