זבורוב נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפניי ערעור על הרשעתו של המערער בבית משפט לתעבורה בתל אביב-יפו [כב' השופט ש. מלמד], אשר לאחר שמיעת ראיות הרשיע את המערער בכך, שביום 30.11.10 סירב לבדיקת שכרות של סמים, ביציאתי מפרדס אבו-סיף, עת נדרש לכך ע"י השוטר, עד התביעה, רס"מ קורן שי.

בית משפט קמא גזר דינו של המערער לעונש פסילה נמוך של שישה חודשים, בנסיבות מקרה זה, בהן קיבל את טענת המערער, שנעשה עליו חיפוש בניגוד להוראות החוק בעניין זה, ובכך נפגעו כבודו כאדם וזכויותיו.

אני הולך מעבר לכך. הנני סובר שבית משפט קמא היה צריך לקבוע גם שלפחות מחמת הספק הסביר, הנאשם שם גם ספג אלימות במהלך האירוע, בפתחו של פרדס אבו-סיף.

בית משפט קמא, בהכרעת דינו, אמר בעמ' 11 בשאלת האלימות לה טען המערער, שסבל מהשוטרים שי קורן והקצין וענונו אלימות ואיום לה, כי הוא איננו יכול לקבוע ממצאים. יש עובדות התומכות בטענה, יש כאלה שאינן מתיישבות איתה, ולכן אמר בית משפט קמא: "מצאתי כי איני יכול לקבוע ממצאים עובדתיים לגבי שאלה זו".

לבית משפט אין את הלוקסוס שלא לקבוע ממצאים עובדתיים, לא במשפט אזרחי ובוודאי לא במשפט פלילי. אם בית המשפט דן בטענה כה חשובה – האם הפעילו שוטרים אלימות על המערער – עליו להכריע על סמך אותן עובדות מה אירע ואם הראיות מאוזנות, כפי שהיה כאן, אפילו במשפט אזרחי היה עליו לדחות את התביעה, ובמשפט פלילי בוודאי לקבוע מחמת הספק הסביר לפחות שהמערער הוכה ע"י השוטרים ואוים על ידם.

אזרח שבמהלך עיכובו חיפוש שנעשה בו ובאותו מהלך דורשים ממנו לעבור בדיקת שכרות וקיים ספק סביר שמא הוכה או אוים ע"י השוטרים, זכאי בוודאי לסרב לכל פעולה שדורשים ממנו לבצע, ואין לתת לסירוב זה כל משקל משפטי נגדו, אחרת לא ניחשב למדינת חוק.

במקרה זה, בית משפט קמא נכון נהג ובאופן יפה, בקבעו שהחיפוש שנעשה בגופו של המערער היה חיפוש שנעשה באופן בלתי ראוי, אבל כאשר נדרש לשאלה האם בנקודות אחרות צדק ב"כ המערער לטענותיו כנגד נסיבות החיפוש והטיפול במערער עובר למעצרו במשטרה, לא קיבל את דעתו.

לטעמי, הצדק עם הסנגור בעוד שתי נקודות מאוד חשובות: האחת, עניינו של ת/1, אמרת הנאשם. השוטר, גובה האמרה, עד התביעה רס"ב ויטלי אליעזר, אמנם העמיד את המערער על זכותו לקבל ייעוץ משפטי וטוב שכך עשה, אך חובתו הייתה לעשות מעבר, כאשר המערער אמר לו שאין לו כסף לעו"ד, צריך היה להעמיד אותו על זכותו בדין לקבל סנגור ציבורי, ומשלא עשה כן, נפגמה פגיעת האמרה. נכון שבאותה אמרה המערער אינו מודה, אך בית משפט קמא נזקק לאמירותיו של המערער באמרתו לצורך ההרשעה ובכך יש פגם (לעניין זה, ראה סעיף 33-34 לחסד"פ [סמכויות אכיפה מעצרים] התשנ"ו - 1996).

יותר חשוב הוא העובדה שהשוטר קורן רשם בדו"ח שלו את טענת הנאשם, כי נכח באירוע בתצפית הקצין וענונו, שהצטרף לשי קורן עובר לביצוע העיכוב והחיפוש, הוא איש המשטרה אשר ליווה את המערער לבד ברכב אל תחנת המשטרה. למרבה ההפתעה, שוטר זה, אחד משני שוטרים בודדים באירוע, שבו יש טענת אלימות של המערער כלפיו, אינו רושם דו"ח.

עסקינן במחדל חקירה חמור, ושוב אחזור על הלכת ע"פ 728/84 שמעון חרמון נ' מדינת ישראל, פ"ד מא (3), 617; ע"פ 437/82, סלומון נ' מדינת ישראל, פ"ד לז (2), 85 – בדבר העובדה שצד שאינו מזמן עד שהיה עליו לזמנו, הדבר פועל לחובתו.

בית משפט קמא, בהיותו ער לכך שהקצין וענונו לא רשם דו"ח, קבע שההגנה יכלה לזמנו, ואיך ההגנה תזמן קצין משטרה לעדות, כאשר זה אינו רושם מילה וחצי מילה על פעולה כל כך דרסטית שעשה.

הנני סובר שדי בכך אלה כדי להצביע על כך שסירובו של המערער, בנסיבות המקרה, כך לפחות ברמת הספק הסביר, נבע מחששו שהקצין וענונו, שלא הועמד לחקירה, איים עליו כי ספג אלימות עובר לדרישה ממנו ליתן בדיקת שתן, בנסיבות אלה, כשזה המצב הראייתי, הנני מוצא שיש לזכות את המערער בדין.

ניתנה והודעה היום י"ח תמוז תשע"א, 20/07/2011 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

הוקלד על ידי: נופר דוידי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: