זארקה נ' פיקהולץ

פסק דין

המחלוקת וטענות הצדדים

התובע השכיר לנתבע דירה בשד' ניצה 26, נתניה.

יחסי השכירות החלו בחוזה מיום 27.4.07, שלפיו החלה תקופת השכירות ביום 15.5.07.

תקופות השכירות, בנות שנה, הוארכו, וההארכה האחרונה היתה עד יום 15.5.10.

שכר הדירה החודשי, בתקופה הרלבנטית לענייננו, היה 1,260 דולר.

בחוזה נקבע כי בגין איחור בפינוי הדירה ישלם השוכר פיצוי יומי בסך 100 דולר.

בנספח לחוזה פורט ריהוט שנמצא בדירה ונכלל במושכר: ספה בת שני מושבים, שולחן קפה, שישה כיסאות בר, מקרר, תנור, כיריים, מיטה, שתי מנורות לילה, שולחן איפור עם מראה, שתי מיטות נפתחות, שני ארונות בגדים של איקיאה (פריט זה הוסף על ידי הנתבע, כיוון שנמצא בפועל בדירה, למרות שלא נכלל ברשימה שבנספח לחוזה).

המחלוקת בין הצדדים נתגלעה זמן מה לאחר תחילת השכירות, כאשר לטענת התובע קיזז הנתבע סכומים משכר הדירה ללא הסכמתו ולא אפשר לנציגי התובע לבדוק את הדירה.

התובע הגיש כנגד הנתבע תביעה שבה תבע, בין היתר, פינוי המושכר (א 4901/08; להלן: התביעה הקודמת).

בדיון בתביעה הקודמת, ביום 20.11.08, הגיעו הצדדים להסכמה בדבר המשך קיומם של יחסי השכירות. הסכמה זו קיבלה תוקף של פסק דין, בפסק דין שניתן ביום 9.2.09 (לאחר הכרעה בעניין הוצאות תיקון המזגן, שנותר במחלוקת והועמד להכרעת ביהמ"ש).

בהסכמה ובפסק הדין נקבע, בין היתר, הסדר בדבר ביצוע תשלומי שכר הדירה לחשבון בנק של ב"כ התובע. עוד נקבע כי חלף הבטוחה שהוסכמה בחוזה השכירות יפקיד הנתבע 12,000 ₪ בחשבון משותף שיפתחו ב"כ הצדדים. הפקדה זו בוצעה בחשבון בבנק מסד.

מוסכמה נוספת היתה כי הפרה של ההסכמות הללו תקנה זכות לביטול החוזה, וכי אם הנתבע לא יתקן הפרה כזאת, תוך 14 יום מקבלת התראה, יהא התובע זכאי לבטל את חוזה השכירות באופן מיידי ולדרוש את פינוי הדירה.

השכירות נמשכה עד תומה. לקראת סיומה נתגלעה בין הצדדים מחלוקת בעניין תשלום שכר הדירה לשלושת חודשי השכירות האחרונים.

ביום 12.7.10 הגיש התובע את התביעה דנן, ע"ס 33,658 ₪. התובע תבע יתרת חוב של שכר הדירה; פיצוי יומי, על פי חוזה השכירות, בגין 52 ימים של איחור בפינוי הדירה; פיצוי בגין נזקים שונים; פיצוי בגין עוגמת נפש.

הנתבע ביטל את השיק שמסר לתשלום שכר הדירה עבור שלושת חודשי השכירות האחרונים, ועל כן הודיע לו ב"כ התובע, במכתב מיום 16.3.10 (נספח ג' לכתב התביעה),

על ביטול החוזה ודרש ממנו לפנות את הדירה עד יום 25.3.10 (להלן: מכתב הפינוי).

כשקיבל הנתבע מכתב זה, הוא העביר אל ב"כ התובע - ביום 25.3.10 - חלף השיק שביטל, תשלום בסך 10,000 ₪ עבור חודשי השכירות האחרונים; אך התובע טוען כי תשלום זה אינו מכסה את מלוא דמי השכירות, ונותרה יתרת חוב של שכר הדירה, כפי שיפורט להלן.

התובע טוען כי בכך הפר הנתבע את חוזה השכירות, ואף את ההסכמות ופסק הדין בתביעה הקודמת, ועל כן היה התובע רשאי לבטל את החוזה ולדרוש פינוי מיידי של הדירה.

משלא נענה הנתבע לדרישה שבמכתב הפינוי, אלא פינה את הדירה רק סמוך לאחר המועד של תום השכירות, תבע התובע את הפיצוי היומי, בסך 100 דולר, בגין 52 ימים של איחור שחל, לשיטתו, בפינוי הדירה.