זאבי נ' ינחל ואח'

פסק דין

בפניי תביעה לפיצוי כספי עקב תאונת דרכים אשר התרחשה ביום 16.9.12 שבה היו מעורבים רכב התובע ורכב הנתבעת מס' 1 שהיה מבוטח אצל נתבעת מס' 2.

התובע עותר לסכומים הבאים:

1. נזק עפ"י דוח שמאי 7983 ₪

2. ירידת ערך הרכב 720 ₪

3. שכר טרחת שמאי 700 ₪

4. עוגמת נפש וטרטורים 1000 ₪

סכ"ה: 10,403 ₪.

התובע נסע בכיכר בצומת הרחובות רמז וסמילנסקי. כאשר עמד ונתן זכות קדימה לרכב בכיכר הגיע רכב הנתבעת מס' 2, לא בלמה ופגעה ברכב התובע מאחור.

לדברי התובע דובר במכה בעוצמה כך שהראש שלו הלך קדימה.

עפ"י כתב הגנתה של הנתבעות אין מחלוקת על כך שהייתה התנגשות בין שני כלי הרכב, אם כי עפ"י האמור בסעיף 3 של כתב ההגנה רכב הנתבעת 1 גלש באיטיות מאחורי רכב התובע כך שרכב הנתבע "נשק" את רכב התובע ללא גרימת כל נזק.

כך הסבירה הנתבעת את האירוע בעדותה:

"גלשתי לאט בכיכר, קצת עצרתי וקצת נסעתי ויכול להיות שבשלב מסוים תשומת ליבי הוסתה במקום אחר ואני אומרת שנגעתי בו" (עמוד 4 לפרוטוקול שורה 13).

במהלך הדיון נטען שלא נגרם נזק כלל לרכב הנתבעת ובאופן גורף הצהירה הנתבעת שלא היא גרמה את הנזק נשוא התביעה.

לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי ולהלן הנימוקים לכך:

1. אין מחלוקת על כך שרכב הנתבעת פגע ברכב התובע מאחור דבר שמעיד על רשלנותה של הנתבעת בנהיגתה.

2. לא מקובלת עליי טענת הנתבעות כאילו שרכב הנתבעת לא היה יכול לגרום את הנזק נשוא התביעה. עפ"י התמונות שהוגשו בפניי ת/1, ת/2 דובר בנזק אופייני לפגיעה מאחור ואין לקבל הצהרתה של הנתבעת 1 שרכבה לא יכול היה לגרום לנזק.

3. לא אחת קורה שהפוגע נוטה לגמד את הנזק שהוא גורם ולטעון שדובר במכה קלה או שלא הוא גרם את הנזק נשוא התביעה. כמו כן, בכלי רכב מודרניים יש נטייה להחליף חלקים במקום לתקן אותם, דבר שגורם לכך שלפעמים ההוצאה הכרוכה בתיקון נראית מעבר לפרופורציה ביחס לנזק שניתן להבחין בו בעת התאונה. כך הדבר בתיק זה. אולם דובר בפגיעה בחלק אחורי של הרכב שעל פניה אינה פגיעה רצינית אך משום שדובר ברכב חדש (חודשיים על הכביש), השמאי ראה לנכון להחליף את כל תא המטען של הרכב. לא הוגשה חוות דעת נגדית והשמאי לא התבקש להיחקר.

4. מסקנתי מהאמור היא שהנזק שתוקן אכן נגרם בתאונה עקב התנגשות בין רכב הנתבעת לבין רכב התובע.

5. בכל הנוגע בגובה הנזק: