זאבי(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

החלטה

העותר מרצה מאסר של 6 שנים בגין אינוס ועבירות נוספות, מאז חודש 11/07.

הוגש ע"י אשתו כתב עתירה ובו טענות רבות, לכאורה, על אי קבלת טיפול רפואי הולם ותזונה מתאימה הנדרשת לעותר עקב מחלת סכרת בה חלה אשר גורמת לתחלואים נוספים באיברי גוף שונים של העותר לרבות בעיות ראיה ובעיות ברגלו.

בעת הדיון שהתקיים בפניי הפתיע העותר כאשר טען כי לא ראה מעולם את כתב העתירה.

הדיון הופסק כדי לאפשר לעותר לקרוא את העתירה שהוגשה בשמו, ולאחר הפסקה התחדש הדיון.

בטיעוניו בפניי מיקד העותר את טרוניותיו באי קבלת טיפול תרופתי וכן ויטמינים להם הוא נזקק באופן שוטף. עוד טען כי הירקות שהוא מקבל כדיאטה נדרשת אינם ראויים למאכל אדם.

כן טען , בתגובה לטענה כי סירב לנסוע לבדיקת רופא עיניים במר"ש, כי עשה זאת עקב הקושי בנסיעה ארוכה של 15 שעות בפוסטה (מכונית להובלת אסירים) כשהוא אזוק ומבלי יכולת לצאת לשרותים ולאכול.

בתגובתם בכתב וטענותיהם בפניי בקשו המשיבות לדחות את העתירה. בעניין התרופות אישרו כי אלה לא סופקו ברצף אך טענו כי הדבר נגרם עקב מחסור בתרופות להן נזקק העותר ולזמן קצר בלבד.

הטענות לאספקת ירקות רקובים הוכחשו ונטען מנגד כי העותר מקבל אתר אותם ירקות שמקבלים אסירים אחרים ואף סגל בית הכלא כמזון. לאחר תום הדיון ועל פי רשות שניתנה הוגש אף כתב תשובה משלים אליו צורפה תגובת רופא מחוזי של שב"ס לטענות העותר.

שקלתי את טענות הצדדים מכאן ומכאן.

את העתירה לעניין אספקת ירקות רקובים אני דוחה . לא שוכנעתי כי זה המצב וגם מטיעוני העותר עולה כי הוא מעלה נשכחות עת התייחס לטענות שהעלה בעתירה שהגיש שנתיים קודם לכן.

לא כן באשר לטיפול הרפואי. טענות העותר כי למר"ש הוא מובל אזוק והדבר מקשה עליו נוכח מצבו נכונות חלקית, שכן, כפי שעולה מתגובת רופא המחוז מצבו הגופני חייב מתן פטור מכבילת רגליים. ניתן להבין על כן את הקושי של העותר נוכח מצבו הגופני לנסוע נסיעה ארוכה כשהוא אזוק בידיו על אף דחיית יתר טענותיו שנועד ככל הנראה להעצים את תאור הקושי בנסיעה.

ברם, בינתיים נתקבלה תגובת רופא המחוז ולפיה שונתה המדיניות והוחלט כי העותר יבצע את הבדיקות בבית החולים זיו בצפת הקרוב למקום כליאתו ולא במר"ש במרכז הארץ.

את יתר הטענות לחוסר אפשרות להיזקק לשירותים או אי קבלת מזון יש לדחות. ב"כ שב"ס הבהירה כי הנסיעה אמנם היא נסיעת איסוף של אסירים גם מבתי כלא אחרים ברם בכל בית כלא רשאים האסירים לעשות הפסקת שירותים ולא נמנע מהם מזון במהלך הנסיעה אלא ניתן להם לפי זמני הארוחות.

כן עולה מתגובת רופא המחוז כי העותר נמצא במעקב מומחה לרגל סכרתית ואף מקבל את הטיפול עליו המליץ אותו רופא, למעט קבלת מדרסים מיוחדים , עניין המצוי בטיפול מרפאת הכלא.

כן נאמר במכתב שהעותר מצויברשימת המתנה לרפא עיניים ולרופא אנדוקרינולוג (המומחה גם למחלת הסכרת) ויוזמן לו תור גם לרופא אורטופד נוכח תלונותיו לכאבים בידו.

עוד נאמר באותו מכתב (בשנית) כי אי אספקת התרופות נבעה ממחסור זמני קצר אולם היא חודשה וכיום העותר " מאוזן" מבחינת רמת הסוכר בדמו.

כן עולה מאותו מכתב כי לעותר הוצע לקבל את הירקות להם הוא נזקק מבושלים, אך הוא סירב ודרש שיסופקו לו טריים.

נוכח האמור לעיל , מתייתר הצורך במתן סעד לגבי מרבית מטרוניות העותר שבינתיים באו על פתרונן, בנוגע לטיפול הרפואי בו. שכן, וכפי שחפץ, יקבל מהיום את הטיפול בבית חולים קרוב.

שוכנעתי בהמשך לאמור לעיל כי אי אספקת התרופות והויטמינים לעותר לא נבעה מתקלה שבאחריות שב"ס אלא ממחסור זמני ולא מצאתי כי יש לתת סעד בגין כך.