ז. נ' מועצה מקומית גוש חלב ואח'

1.בפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף, שנגרמו לתובע-יליד 1962, לטענתו, כתוצאה מתאונה שארעה במהלך עבודתו אצל הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"). הנתבעת 2 הייתה בזמנים הרלוונטיים לתאונה המבטחת של הנתבעת.

ע"פ הנטען בכתב התביעה, ביום 20.8.13,בעת שעבד התובע אצל הנתבעת בעבודות אחזקה וגינון באזור המתנ"ס בגוש חלב, נחתך באופן עמוק, מסכין יפנית באצבע 1 בכף יד שמאל (להלן: "התאונה"). התובע טען לאחריות הנתבעת מכוח הכלל של "הדבר מדבר בעדו", או דבר מסוכן וכן מחמת רשלנותה.

כתוצאה מהתאונה פונה התובע לבי"ח זיו בצפת ואובחן חתך עמוק באצבע 1 בכף יד שמאל (להלן: "האצבע"),וכן קרע בגיד והתובע נותח וטופל. התובע נזקק לבדיקות וטיפולים רפואיים לרבות טיפולי פיזיוטרפיה וריפוי בעיסוק ובתאריך 9.9.14,עבר ניתוח נוסף לקבוע המפרק הבין גלילי של האגודל.

התובע הגיש חוות דעת רפואית על פיה נותרה לו כתוצאה מהתאונה נכות אורטופדית צמיתה בשיעור 12.5% ונכות בגין הצלקת בשיעור 5%. הנתבעות הגישו חוות דעת רפואית על פיה נותרה לתובע נכות בתחום האורתופדי בשיעור 10% וכי בגין הצלקת לא נותרה נכות לצמיתות.

בהתאם להסכמת הצדדים מיום 23.11.15,הוסכם כי נכותו הצמיתה האורטופדית של התובע תעמוד על 10 % וכי לעניין הצלקת בית המשפט יתרשם ממראה הצלקת של התובע עצמו במהלך הדיון.

2.הנתבעת הכחישה את רשלנותה וטענה כי מדובר בעובד ותיק ומנוסה וכי היא סיפקה לתובע סכין יפנית תקנית וללא פגם. לחילופין טענו הנתבעות לאשם תורם מלא של התובע להתרחשות התאונה ואף הכחישו את הנזקים הנטענים.

מטעם התובע העיד התובע וכן מזכיר הנתבעת, מר אליאס סאבא (להלן: "המזכיר").כן נחקר על חוות דעתו, מר אילן שפירא מנכ"ל חברה לשירותי בטיחות, גיהות ובריאות תעסוקתית, אשר נתן חוות דעת מטעם התובע (להלן: "מומחה התובע"). מטעם הנתבעות נחקר על חוות דעתו מר בועז מוגילבקין שמאי ,קצין בטיחות מורשה ובעל כשירות כממונה בטיחות, אשר נתן חוות דעת מטעם הנתבעות (להלן: "מומחה הנתבעות").

דיון והכרעה

3.לאחר שעיינתי בכל המסמכים שבפני ושקלתי את טענות הצדדים, שוכנעתי כי יש להטיל על הנתבעת אחריות להתרחשות התאונה, אם כי לתובע אשם תורם משמעותי. לצורך הטלת אחריות על התובע להוכיח קיומם של יסודות עוולת הרשלנות: חובת זהירות, הפרת חובת הזהירות וקשר סיבתי בין ההפרה לנזק שנגרם בגינה. אין די בעצם העובדה שהנפגע הוא עובד כדי להקים אחריות למעביד, שהרי אחריות מעביד אינה אחריות מוחלטת.

לעניין עצם שאלת קיומה של חובת זהירות, כבר נקבע בפסיקה כי מערכת יחסי עובד - מעביד, מקימה חובת זהירות מושגית של המעביד כלפי עובדו. הלכה היא כי מעביד, חב כלפי עובדו, חובת זהירות רחבה, הכוללת את החובה להנהיג שיטת עבודה בטוחה, להדריך את העובד בכל הנוגע לשיטת העבודה ולפקח על ביצועה הנאות של שיטת העבודה תוך יישום הוראות הבטיחות (ראה ע"א 663/88 שריזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז(3) 225).

יחד עם זאת שאלת קיומה של חובת זהירות קונקרטית והטענה להפרתה הינה ספציפית למקרה הנבחן שכן כאמור, אין המדובר בחובה מוחלטת. לפיכך,המעביד אחראי למנוע סיכונים בלתי סבירים, ואולם, לא מוטלת עליו אחריות למניעת סיכונים סבירים.