ז"י (מחוזי) 152/15 התובע הצבאי נ' טוראי אלכסנדר גריננקו

על פי הודאתו, מורשע הנאשם בעבירה של היעדר מן השירות שלא ברשות, לפי סעיף 94 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו - 1955, על כי נעדר מיחידתו, אבכ XXX, מיום 12/08/2012 ועד יום 25/05/2015, בסך הכל  1,017 ימים, בהתאם לכתב האישום ולפרטים הנוספים.

ניתנה היום, ‏03/08/15, ‏י"ח אב תשע"ה, והודעה בפומבי ובמעמד הצדדים.

____(_-_)______­            ____(_-_)____               ____(_-_)____

שופטת                                 אב"ד                                 שופט

גזר - דין

הנאשם, טוראי אלכסנדר גריננקו, הורשע על פי הודאתו בעבירה של היעדר מן השירות שלא ברשות, על כי נעדר מיחידתו במשך 1,017 ימים, עד למעצרו.

הנאשם גויס לצה"ל בחודש מרץ 2012. לנאשם הרשעה בדין משמעתי בגין השתמטות בת מספר חודשים מלהתייצב לביצוע שירות ביטחון, בגינה תלוי ועומד כנגדו עונש מחבוש מותנה, בן 14 ימים, שהינו בר הפעלה, כפי שעולה מתדפיסו האישי וכפי שהסכימו על כך הצדדים.

הצדדים הציגו בפני בית הדין עתירה משותפת לעניין העונש. התביעה הצבאית ציינה, כי במסגרת היקשרותה בהסדר לעניין העונש, נשקלו, מצד אחד, חומרת העבירה ומשכה של ההיעדרות, ומצד שני, נסיבותיו האישיות של הנאשם, לרבות קשיים כלכליים ורפואיים, וכן הודאתו באשמה.

הסנגור המלומד הפנה לכך שהנאשם התגייס לביצוע שירות קרבי כלוחם אב"כ וכי התמיד בשירות זה משך כחמישה חודשים, ללא שנזקפו לחובתו עבירות משמעת כלשהן.  הוגש לבית הדין תצהירו של הנאשם, ללא התנגדות התביעה, בו מפורטות  נסיבות משפחתיות מורכבות, אשר, כך נטען בתצהיר, אליו הפנתה ההגנה, היוו את הסיבה המרכזית ליציאת הנאשם להיעדרות. במהלך היעדרותו, כך מסר הסנגור, עבד הנאשם וסייע למשפחתו על רקע כלכלי וזאת בהתחשב בקשייה במישור זה. עוד נמסר, כי הנאשם אף סובל מבעיות רפואיות שונות. הובא בפני בית הדין, כי הגורם המוסמך לכך במיטב החליט כי הנאשם ימשיך וישרת בצבא.

שקלנו, מצד אחד, את משך היעדרותו הארוך במיוחד של הנאשם, ואת הפגיעה שיש בעבירה שכזו, ובעיקר בהתחשב במישכה, בערכים חברתיים חשובים ביותר העומדים בבסיס חובת ביצוע שירות ביטחון. שקלנו גם את העובדה כי היעדרותו של הנאשם הסתיימה אך עם מעצרו. מצד שני, שקלנו את הודאת הנאשם היום באשמה ואת כלל נסיבותיו האישיות והמשפחתיות כפי שהובאו בפנינו.

בסופו של דבר, ולאחר שנתנו דעתנו למכלול השיקולים הנוגעים לגזירת דינו של הנאשם, מצאנו כי עתירתם המשותפת של הצדדים לעניין העונש עונה על האיזון הראוי שבין ההקלה הניתנת לנאשם לבין התועלת הציבורית שהייתה כרוכה בעריכת ההסדר.

לפיכך, מצאנו לכבד את עתירתם המשותפת של הצדדים לעניין העונש.