ז' ואח' נ' ז' ואח'

הש' שאול שוחט, אב"ד, סגן נשיא:

1. בית משפט קמא (כב' הש' קרן גיל, בתמ"ש 59143-07-18) דחה את תביעתם של המערערים ל"קביעת הסדרי ראיה זמניים וקבועים" בינם לבין שלושת נכדיהם, ילדי בנם, המשיב 1, שנולדו לו מנישואיו עם המשיבה 2 (להלן: "הקטינים").

2.במוקד פסק דינו העמיד בית משפט קמא להכרעה את השאלה "האם הוכח שטובת הקטינים מצדיקה התערבות בשיקול דעתם של הורי הקטינים וקביעת הסדרי שהות עם התובעים (המערערים כאן ש' ש') חרף התנגדותם". לשאלה זו השיב בית משפט קמא בשלילה (להלן: "פסק הדין"; "פסק דינו של בית משפט קמא").

3.פסק דינו של בית משפט קמא, שדחה את התביעה, ניתן על סמך הסכמה דיונית של הצדדים, מיום 5.3.19, לפיה יינתן פסק הדין בעניינם על יסוד החומר שבתיק וללא חקירות, אף לא של העו"ס לסדרי דין שהגישה תסקיר לתיק בהתאם להחלטת בית המשפט.

נאמן להסכמה זו קבע בית משפט קמא, נוכח המלצות התסקיר, כי קבלת התביעה תגרור את הקטינים לקונפליקט נאמנויות חמור; חידוש הקשר נגד רצון המשיבים – הוריהם – עשוי לפגוע בטובתם והם אף עלולים להיפגע מהליך הבדיקה עצמו שעה שזו נבחנת על רקע המציאות השוררת בתא המשפחתי בו הם חיים, שמתנגד לקשר ,משום האיבה הקשה בינו לבין המערערים.

בית משפט קמא נתן משקל מכריע לסכסוך המר בין המשיב 1 למערערים, סכסוך שהפך לחלק ממציאות החיים של הקטינים. לגישתו, לא ניתן לכפות הסדרי קשר בין המערערים לקטינים תוך התעלמות מהסכסוך הקשה והמדמם בין הצדדים; לאור גילם של הקטינים, משמעות קיום קשר בינם לבין המערערים היא חשיפתם לקונפליקט הקשה בין המערערים למשיבים, מה שלבטח אינו עולה בקנה אחד עם טובתם; בכפיית הקשר, חרף ההתנגדות הנחרצת של המשיבים, יהא כדי להעצים את היריבות המרה בין הצדדים באופן שלא ישרת את טובת הקטינים.

4.המערערים לא השלימו עם פסק דינו של בית משפט קמא והגישו את הערעור שלפנינו.

5. לטענת המערערים שגה בית משפט קמא עת מינה עו"ס לסדרי דין למתן תסקיר לבחינת טובת הקטינים בהקשר שלפנינו, תחת מינויו של מומחה לבחינת טובתם של הקטינים לקיום קשר עמם. לגישתם, תסקיר עו"ס לסדרי דין אינו בגדר חוות דעת מומחה ולכן שגה בית משפט קמא עת דחה את בקשתם לקבלת חוות דעת מומחה מטעמם או למינוי מומחה מטעמו (החלטה מיום 16.11.18). עוד מלינים המערערים על כך שהמלצות התסקיר נשענו על תוצרי פגישות ושיחות שערכה העו"ס עם המערערים והמשיבים, מבלי להיפגש עם הקטינים על מנת לקבל את עמדתם ולברר את דעתם.

המשיבים סומכים ידם על פסק הדין וטוענים, כי משוויתרו המערערים על חקירת העו"ס, חרף הצעת בית המשפט לזמנה לחקירה, קיבלו הם את חוות דעתה ואת ממצאיה. אלה היו חד משמעיות – ומכאן פסק דינו הנכון של בית משפט קמא.