ז. גולדמן אינטרנשיונל טרייד בע"מ נ' נען דן השקיה אגש"ח בע"מ

החלטה

בפניי בקשתה של חברת תרביות רה"ן (1998) בע"מ, שאיננה צד לתיק זה, (להלן: "המבקשת") לעיין בתיק בית משפט זה המתנהל בפניי. המבקשת נמקה את בקשתה בכך שבינה לבין המשיבה ז. גולדמן אינטרנשיונל טרייד בע"מ (להלן: "המשיבה מס' 1") מתנהלים הליכים משפטיים (ת"א 908-06-07) ועיון בתיק בית המשפט יסיע לה בהליכים המשפטיים.

בהתאם להחלטתי מיום 17.11.2011 הועברה הבקשה לתגובת המשיבות.

המשיבה מס' 2, חברת נען דן השקייה בע"מ, נתנה הסכמתה לעיון בתיק בית המשפט, ואילו המשיבה מס' 1 התנגדה לבקשה.

לטענת המשיבה מס' 1, מדובר בבקשה שתכליתה דייג אסור של מסמכים. עוד טענה כי הסמכות לדון בבקשה נתונה לבית המשפט המחוזי אשר בפניו מתבררת התביעה שבין המבקשת למשיבה מס' 1, וזאת במסגרת של הליך גילוי מסמכים, וכי אם ייעתר בית המשפט לבקשה הרי שיהיה מקום לכרוך את התביעה המתנהלת בבית המשפט המחוזי עם התביעה שבפניי.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבות וכן בתשובת המבקשת לתגובת המשיבה מס' 1, אני סבורה כי יש מקום להיעתר לבקשה וזאת מהטעמים הבאים:

זכות העיון בתיק בית המשפט מעוגנת בתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקי בית משפט), תשס"ג-2003 (להלן: "התקנות"). תקנה 4(א) קובעת כי: "כל אדם רשאי לבקש מבית המשפט לעיין בתיק בית משפט (להלן – בקשת עיון), ובלבד שהעיון בו אינו אסור על פי דין" [ההדגשות אינן במקור – א.ל.ע].

עד לשנת 2003 בקשות לעיון בתיק על-ידי מי שאיננו צד נענו במשורה. אולם הדין בעניין זה השתנה עם כניסתן לתוקף של התקנות ועקרון היסוד הקבוע בהן לפיו כל אדם ראשי לבקש לעיין בתיק ובלבד שהעיון בתיק איננו אסור על-פי דין [ראו גם החלטת כבוד הרשם מרזל מיום 28.2.06 בבבקשת עיון בתיק בג"ץ 1/49 בז'רנו נ' שר המשטרה].

בהתאם להלכה הנהוגה היום, זכות העיון נגזרת מעקרון פומביות הדיון המבוסס על עקרונות יסוד של כל משטר דמוקרטי. העיקרון המנחה בתקנות העיון הינו כי ככלל יש לאפשר את העיון, אלא אם כן העיון אסור על פי דין, כאשר הנטל על בעל הדין המתנגד לעיון לשכנע כי אין להתירו [ראו השוו: בג"ץ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים (פורסם במאגרים, ניתן ביום 8.10.2009)].

התקנות קובעות שורה של שיקולים לפיהם יחליט בית המשפט אם להיעתר לבקשת העיון. בין היתר, כי עניינם של בעלי הדין ושל מי שעלול  להיפגע כתוצאה מהעיון, וכן סבירות הקצאת המשאבים הנדרשת לשם היענות לבקשה יעמדו לנגד עיניו של בית המשפט בטרם קבלת ההחלטה.

בפסיקה נקבעה דרך תלת-שלבית לבחינת בקשה לעיון, לפיה יחליט בית המשפט אם להיעתר לבקשת העיון אם לאו:

על יסוד האמור לעיל ניתן לסכם את המתווה הנורמטיבי העולה מן התקנות באופן הזה: כי תוגש בקשת עיון, יש לבחון אם אין איסור בדין על העיון. זהו שלב הבחינה הראשון. בשלב השני, ובהנחה שאין איסור בדין לעיון, יבחן בית-המשפט אם העיון מוצדק הוא. בהקשר זה נקודת המוצא תהא כי יש לאפשר את העיון, והנטל על הטוען למניעת העיון. ההכרעה בהקשר זה מבוססת על איזון בין האינטרסים והזכויות המעורבים בעיון עצמו ובין האינטרסים והזכויות הקשורים במניעת העיון. בשלב השלישי – בהנחה שיש הצדקה לאפשר את העיון – יש לבחון אם ניתן להגשים את מטרת העיון תוך פגיעה מידתית ככל האפשר בזכויות ובאינטרסים של בעלי-הדין שהתנגדו לעיון בשים לב, בין היתר, לסבירות הקצאת המשאבים של בית-המשפט".

[ע"א 8849/01 פקיד השומה למפעלים גדולים נ' פז-גז חברה לשיווק בע"מ, פ"ד נט(5), 385, בעמ' 393-394 (2005)].

יישומו של המבחן התלת-שלבי במקרה זה מעלה ראשית, כי אין כל איסור שבדין על העיון.

באשר למבחן השני, בהתאם להלכה הנהוגה, וכאמור לעיל, הרי שכלל יש לאפשר את בקשת העיון אלא בהינתן טעם נגדי מוצדק שהנטל להוכיחו מוטל על כתפי המתנגד. במקרה זה המשיבה מס' 1 לא הצביעה על טעמים המצדיקים התנגדות לבקשת העיון. טענתה לפיה מדובר במסע דייג, אין ממש בה ואני סבורה כי המשיבה מס' 1 לא הרימה את הנטל הנדרש על מנת שתתקבל התנגדותה זו.

באשר למבחן השלישי, המשיבה מס' 1 לא פירטה בתגובתה מה הם אותם פרטים המצויים בתיק בית המשפט אשר העמדתם לעיני המבקשת עלול לפגועה בה. כמו כן, אין בבקשה משום הקצאת משאבים בלתי סבירים. על כן אין מניעה להתיר עיון בתיק בית משפט.

באשר לטענת המשיבה מס' 1 לפיה על הבקשה להתברר בפני בית המשפט המחוזי הדן בסכסוך בין המבקשת למשיבה מס' 1, הרי שתקנה 4(ב) לתקנות קובעת כי הבקשה לעיון תוגש לשופט או לרשם המטפל בתיק (ובהעדר אפשרות כזאת לשופט או רשם אחר בהתאם לקביעת נשיא בית המשפט).

לפיכך, הסמכות לדון בבקשה מסורה למותב בבית המשפט בו מתנהל התיק, והטעם לכך ברור.

אשר על כן אני נעתרת לבקשה.

המבקשת תהיה רשאית לעיין בתיק בית המשפט בתוך 30 יום מהיום.