ז'ירמונסקי נ' חיים

פסק דין

בפני תביעה במסגרתה עותר התובע כי בית המשפט יורה לנתבע לפצותו בסכום של 30,000 ₪ בגין מכירת רכבו.

לטענת התובע, בעקבות תאונה שהתרחשה ביום 30.10.08 נתבקש הנתבע באמצעות סוכנות הביטוח לערוך שמאות לרכב.

בדיעבד, התברר כי הנתבע יחד עם אחרת העלימו את הרכב ומכרו אותו או את חלקיו.

תביעתו של התובע מתבססת על ההפסד הכספי אשר נבע ממכירת הרכב כמו גם עוגמת הנפש שנגרמה לו.

בכתב ההגנה טען הנתבע כי ביום 5.11.08 פנתה אליו סוכנות הביטוח של התובע וביקשה לבצע שמאות לרכב לאחר תאונה. משהגיע הנתבע למוסך ובחן את הרכב, התברר כי הרכב מצוי במצב של אובדן גמור ("total loss").

מאחר והתובע לא הגיע במשך מספר ימים ליטול את רכבו מן המוסך לאחר עריכת השמאות, פנה הנתבע לסוכנות הביטוח בשאלה בנושא זה, שאז הונחה כי בהתאם לבקשת התובע יש לפנות את הרכב למגרש חלפים לצורך מכירת השרידים וכן ניתנה לו האפשרות לקזז מתוך שווים את עלות שכרו. בכתב ההגנה טען הנתבע כי פעל בהתאם להנחיות אלו.

ביום 18.10.10 התקיים הדיון הראשון בתיק זה במסגרתו חזרו הצדדים על טענותיהם והרחיבו את נימוקיהם. בתום הדיון ביקש הנתבע בשנית לזמן את סוכנת הביטוח ע"מ לתמוך בטענותיו באשר לדרך התרחשות האירועים. נוכח כך, נקבע הדיון הנוסף ליום אתמול.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את העדויות, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. טעמיי להלן.

בדיון שבפני התברר כי הרכב אכן עבר תאונה אשר בעקבותיה הוכרז כאובדן מוחלט.

נוכח כך נהיר וברור כי לא מדובר במקרה שבו יכול היה התובע לקבל לידיו את הרכב בשוויו כפי שהיה קודם התאונה.

מצאתי את עדותו של הנתבע כמהימנה. דומה כי מדובר באיש מקצוע אשר מעורבותו באירועים נשוא התביעה התמצתה בהערכת שווי הרכב לאחר התאונה. העובדה כי ביקש לקזז מתוך שווי השרידים את שכרו, אינה בלתי סבירה בעיני, וממילא נהיר כי היה אמור לקבל שכרו מן התובע.

בדיון הנוסף התייצבה הגב' נטליה ולדמן.

בניגוד לדברי התובע לא מדובר במי שהינה מזכירה בסוכנות הביטוח, אלא בסוכנת הביטוח הפועלת בתחום הביטוח מזה 18 שנה. היה בעדותה של עדה זו כדי לתמוך בצורה ברורה בעדותו של הנתבע. מדבריה של גב' ולדמן עלה כי הרכב אכן הגיע למוסך בעקבות התאונה, התקבלה שמאות על פיה אין מקום לתיקון הרכב עקב מצבו ובעקבות כך פנתה לתובע אשר נתן הסכמתו להעברת הרכב למגרש חלפים.

מאידך מצאתי את דרך התנהלותו של התובע בתיק זה כתמוהה.

לא ברור מדוע כאשר עסקינן בתאונה מחודש אוקטובר 2008, שמאות שנערכה מספר ימים לאחר מכן ונתונים שהועברו לתובע באותו מועד, הועלו הטענות כלפי הנתבע רק לאחר זמן כה רב. לא קיימת בתיק פנייה או דרישה קודמת, הסמוכה במועד למועד עריכת חוות הדעת.

זאת ועוד, במסגרת הדיון ביום 18.10.10 טען התובע כי העמיד את תביעתו ע"ס 30,000 ₪ בשל העובדה כי שווי מחירון הרכב הוא 27,000 ₪ וסך של 3,000 ₪ נתבע בגין עוגמת נפש.

במקום שבו אין חולק כי הרכב עבר תאונה והוכרז כאובדן מוחלט, שהרי הדרישה לפיצוי בגובה שוויו של הרכב קודם התאונה, אינה סבירה בעיני בעליל.

גם במקום שבו היה נמצא כי הנתבע כשל בכך שאפשר העברת הרכב למגרש החלפים, שהרי עדיין גובה נזקו של התובע אינו יכול לעלות על שווי הרכב לאחר התאונה, דהיינו, שווי החלפים.

במסגרת הדיון בפני טען התובע כי היה מקום לאפשר לו לבחור האם למכור את הרכב למגרש החלפים או למכור את החלפים בעצמו. טענה זו לא נטענה במסגרת הדיון הקודם אלא שהתובע טען אז כי לו הרכב היה נותן בבעלותו, יכול היה להשקיע בו לצורך התיקון והשמשת הרכב.