ז'ימי נ' עיריית ירושלים

פסק דין

בפני בקשה ליתן פסק דין הצהרתי ולפיו אין למבקשת חוב כספי בגין דוחות חניה.

כתבי הטענות

1. על פי הבקשה נעדרה המבקשת מהארץ בין התאריכים 8.12.99 – 24.3.06. ביום 10.3.03 עת לא היתה המבקשת בארץ נרכש על שמה רכב מסוג פיאט פונטו שמספרו 24-474-88 ומאז היה בהחזקתה ובשליטתה הבלעדית של חמות המבקשת הגב' שושנה ז'ימי. על פי הבקשה כתובת המבקשת בארץ באותה תקופה בה נעדרה מהארץ היתה רח' חיים תורן 4, ירושלים, שם קיבלה דואר מגורמים אחרים כשלא היתה בארץ. כעבור למעלה משנה לאחר חזרתה לארץ התברר למבקשת כי רכבה עוקל בעיקול מנהלי בשל דוחות חניה שניתנו לרכב כאשר עד אז לא קיבלה המבקשת מהמשיבה שום דוח חניה או הודעה על קיומו. על פי הבקשה בכל המועדים הרלוונטיים לדוחות לא השתמשה המבקשת ברכב אלא הגב' שושנה ז'ימי. לכן אין על המבקשת אחריות לתשלום דוחות החניה. עוד נטען בבקשה כי על אף פנייה מיום 13.5.08 להעביר את דוחות החניה על שם הגב' שושנה ז'ימי סירבה המשיבה לעשות כן. לטענת המבקשת חלה גם התיישנות על הקנסות.

לטענת המשיבה בתגובתה נטול בית משפט זה סמכות עניינית לדון בבקשה שכן במהותה הבקשה היא לביטול דוחות החניה, הדרך לפעול בעניין זה קבועה בסעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי וענייני עבירות ועונשים אשר מקורם בדיני העונשין ובסדר הדין הפלילי מקומם להתברר בבית משפט לעניינים מקומיים. לטענת המשיבה רשומים על שם המבקשת 184 דוחות חניה אשר בוצעו באמצעות 3 רכבים שונים שהיו רשומים על שם המבקשת, זאת על אף שהבקשה מתייחסת לרכב אחד בלבד. הודעות תשלום הקנס הוצמדו אל שמשת רכביה של המבקשת בהתאם לקבוע בתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974 ומשלא שולמו ולא התקבלה כל תגובה בגינן בתוך שנה ממועד ביצוע העבירות נשלחה הודעה בדואר רשום למענה של המבקשת כבעלת הרכבים לפי רישומי משרד הרישוי. על פי התקנות בשלב זה על המבקשת נטל ההוכחה להראות שלא קיבלה את ההודעות מסיבות שאינן תלויות בה. לטענת המשיבה המבקשת לא עמדה בנטל זה משעזבה את הארץ ולא הותירה כתובת מעודכנת להמצאת דברי דואר אליה בהתאם לתקנות התעבורה. בנסיבות אלו רשאית היתה המשיבה להסתמך על כתובתה של המבקשת הרשומה במשרד הרשוי ויש לראות את המבקשת כאילו קיבלה את כל הודעות הקנס. לטענת המשיבה המבקשת אשר נעדרה מהארץ והתירה 3 רכבים בשימוש אדם אחר, לא טרחה להסב את הדואר שלה לבני משפחתה שהשתמשו ברכבים ועברו בהם עבירות, מנועה מלטעון כי פעולת הרשות במשלוח ההודעות אינה סבירה. על פי התגובה על אף שביום 8.8.05 הוטל עיקול על חשבון הבנק של המבקשת וביום 5.12.05 על רכבה, ו-29 דוחות מסך הדוחות בוצעו באמצעות רכביה לאחר חזרתה לארץ, רק לאחר שהוטל ביום 13.3.08 עיקול על מיטלטלין של המבקשת, היא פנתה לבית המשפט. לטענת המשיבה גם מחמת השהוי יש לדחות את הבקשה. עוד טוענת המשיבה כי לא די בכך שהמבקשת תראה כיום מי החזיק ברכב במועדים רלוונטיים כדי להסיר מעליה את האחריות בהתאם לפקודת התעבורה. האפשרות לבקש לבטל את הדוחות או להסב אותם כפופה למסגרת הזמנים הקבועה בסעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי – 30 יום. לטענת המשיבה הסמכות לבטל או להסב דוחות היא סמכות שבשיקול דעת גם אם הוכח מי ביצע את העבירות בפועל, ובשלב זה אין כל אפשרות להסב את הדוח למי שבפועל ביצע את העבירות, חמותה של המבקשת, אשר אין מניעה כי תשלם את הקנסות. לבסוף טוענת המשיבה כי יש לדחות את הטענה כי הקנסות התיישנו.

2. לבקשה צורפו תצהיריהן של המבקשת ושל חמותה הגב' שושנה ז'ימי. לתגובה צורף תצהירה של תמר יעקובי, פקידה במחלקת חובות חנייה בעירית ירושלים. המצהירות נחקרו על תצהיריהן וב"כ הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

במועד הגשת הסיכומים הגישה המבקשת בקשה להוספת ראיה שעניינה אישור שנוי רישום הבעלות ברכב נשוא הבקשה מ-10.3.03 ולפיו מאותו מועד הייתה הגב' שושנה ז'ימי רשומה כבעלים נוסף של הרכב מעבר למבקשת. על פי הבקשה המסמך ההכרחי לחשיפת האמת אותר רק עתה על ידי שושנה ז'ימי. המשיבה התנגדה לבקשה בשל השלב בו הוגשה, בשל כך שהאישור עצמו צורף לבקשה, והן מהטעם שאין בכך לטענתה כל רלוונטיות. בתגובתו ציין ב"כ המבקשת כי לאור טיב הראיה, העובדה שהמשיבה אינה חולקת על תוכנה, נגישותה של המשיבה לכך, יש מקום להתיר הגשתה.

הטענות בסיכומים

3. לטענת ב"כ המבקשת בסיכומיו המשיבה ידעה כי שושנה ז'ימי היא זו שמחזיקה ברכב כפי שהצהירה שושנה ז'ימי בפני המשיבה וכעולה מהודעת תשלום שהוציאה המשיבה. המשיבה לא שלחה את הדוחות לרח' סוקולוב שם גרים שושנה ז'ימי ובעלה שטיפלו בענייני המבקשת עת היתה בחו"ל על אף ששלחה לשם כל דבר דואר אחר המיועד למבקשת כמו חשבונות ארנונה ומים. לטענת ב"כ המבקשת התנהלות זו של המשיבה נגועה בחוסר תום לב. רוב הדוחות ניתנו לרכב שחנה ליד כתובת מגוריה של שושנה ז'ימי לאחר שהעיריה סירבה להעניק לה תו חניה מאחר והרכב היה רשום על שם המבקשת. זאת על אף שגם שושנה ז'ימי נרשמה כבעלים נוסף של הרכב. לטענת ב"כ המבקשת בסיכומיו המצב העובדתי דומה גם לגבי כלי הרכב האחרים אליהם התייחסה המשיבה במהלך המשפט. עוד טוען ב"כ המבקשת כי הבקשה להסבת הדוחות הוגשה ביום 13.5.07, בגבולות הזמן של 30 יום מרגע שנודע למבקשת על הדוחות נגדה ולכן היה מקום להסבתם. בנוסף, המשיבה לא הציגה אישורי מסירה של הדוחות ששלחה בדואר ולא ניתן על פי הדין להסתפק בדוחות פנימיים שלה לגבי מכתבים ששלחה.

בסיכומיה טוענת המשיבה כי טענת המבקשת ולפיה ידעה המשיבה כי הגב' ז'ימי היא המחזיקה ברכב אינה עולה בקנה אחד עם העובדות שכן רק ביום 18.10.07 הצהירו הגב' ז'ימי והמבקשת כי הגב' ז'ימי מחזיקה ברכב, ומעבר לכך על פי החוק יש לשלוח את הודעות תשלום הקנס לבעל הרכב הרשום במשרד הרישוי. מסקנת המבקשת כי הסבת דוח אחד על ידי העירייה בשנת 2004 בעקבות פניית הגב' ז'ימי לרשות החניה מפעילה מנגנון אוטומאטי להסבת כל הדוחות אשר ניתנו לרכב חסרת כל בסיס. עוד טוענת המשיבה כי משלא עדכנה המבקשת את כתובתה שבמשרד הרישוי ולא הותירה כתובת חילופית להמצאת דואר סיכלה למעשה את קבלת דברי הדואר. מחקירתה של המבקשת גם עולה כי בניגוד לאמור בתצהירה הכתובת שבמשרד הפנים תואמת למעשה את זו שבמשרד הרישוי כך שלמעשה גם לשיטת המבקשת לא יכלה המשיבה לדעת על כתובת זו ומכל מקום מחקירתה של המבקשת עולה כי מרבית ההודעות נשלחו לכתובתה הנכונה של המבקשת. אשר לטענה בדבר זכאותה של הגב' ז'ימי לקבל תו אזורי, לא הוכחה כל פנייה מצידה של הגב' ז'ימי למשיבה בעניין זה וכי סורבה, ממילא בהיעדר תו לא היה מקום לביטול הדוחות ומכל מקום רק 37 דוחו"ת מתוך 139 שנרשמו בנוגע לרכב נשוא הבקשה, נרשמו ברחוב בו מתגוררת הגב' ז'ימי.

בתגובת המבקשת נטען כי העובדות שפורטו בסיכומי המבקשת אינן שנויות למעשה במחלוקת. הדין הוא שהמשיבה לא קיימה את חובתה להציג אישורי מסירה של הדוחות ששלחה בדואר ודי בכך כדי לקבל את הבקשה ולבטל את החוב של המבקשת בשל התיישנות הדוחות. לחילופין הוכיחה המבקשת כי לא קיבלה את הדוחות ולא שבכוונה התחמקה מכך, ולחילופי חילופין פעלה המשיבה בחוסר תום לב בכך שפעלה בעניין הדוחות נגד המבקשת במקום נגד שושנה ז'ימי בשעה שהיה בידה המידע שלפיו שושנה ז'ימי היא בעלים נוסף של הרכב ומי שמשתמשת בו בפועל.

דיון

4. המבקשת עזבה את הארץ ביום 8.12.99 וחזרה ביום 24.3.06, כאשר בכל אותה תקופה לא היתה בארץ (ר' סעיף 3 לתצהיר המבקשת אשר לא נסתר, וכן נספחי א' לתצהיר). על פי תצהירה של המבקשת עת עזבה את הארץ ביום 8.12.99 הותירה בידי חמותה רכב לשימושה (ר' סעיף 2 לתצהיר). הגם שגם רכב זה שמספרו 3718105 (ר' עדותה של המבקשת בעמ' 5, שורות 20-27) צבר דוחות חנייה במספר לא מבוטל כעולה מתגובת המשיבה על נספחיה, אין לו אזכור בבקשה. ביום 10.3.03, עת עדיין שהתה המבקשת בחו"ל נרכש על ידי חמותה של המבקשת רכב מסוג פיאט פונטו שמספרו 24-474-88 שנרשם על שם המבקשת וזאת מכח יפוי כח שנתנה המבקשת (ר' סעיף 1 לתצהיר המבקשת ועדותה בעמ' 5, שורה 30 – עמ' 6, שורה 3). ממועד רכישת הרכב הוא היה בהחזקתה של חמותה של המבקשת, הגב' שושנה ז'ימי (ר' סעיף 2 לתצהירה המבקשת וסעיף 2 לתצהירה של שושנה ז'ימי, נספח ב לתצהיר המבקשת). רכב זה צבר את מרבית דוחות החניה נשוא הבקשה והוא היחיד הנזכר בבקשה. רכב נוסף שמספרו 3312704 נרכש על ידי המבקשת לאחר חזרתה לארץ ובו היא עושה שימוש (ר' עדותה בעמ' 5, שורות 11-12). גם רכב זה צבר מספר דוחות חניה, אם כי מועט. על פי עדותה של המבקשת דוחות אלו שולמו למעט אחד (ר' עמ' 9, שורה 26 – עמ' 10, שורה 2). גם רכב זה אינו נזכר בבקשה.

5. המבקשת כאמור שבה לארץ ביום 24.3.06. על פי תצהירה של המבקשת רק למעלה משנה לאחר שחזרה לארץ נודע לה כי הרכב נשוא הבקשה עוקל בעיקול מנהלי וזאת מתוך מסמכי הרישוי (סעיף 5 לתצהיר). על פי התצהיר ב-13.5.07 ביקשה מהמשיבה להעביר את דוחות החניה על שם חמותה, הגב' שושנה ז'ימי (סעיף 7 לתצהיר). גם בתצהירה של הגב' שושנה ז'ימי נרשם כי המבקשת ביקשה ביום 13.5.07 להעביר את הדוחות על שמה במכתב "שהוגש באותו יום למודיעין במחלקת הגבייה אך לא ניתנה חותמת" (סעיף 12 לתצהיר). בתגובת העיריה נאמר כי רק באוקטובר 2007 הוגשה בקשה כאמור (ר' סעיף 7 לתגובה).

הגם שהגב' שושנה ז'ימי לא נחקרה על תצהירה בעניין זה המבקשת אישרה בעדותה כי באוקטובר 2007 פנתה לעיריית ירושלים עם בקשה מלווית בתצהירים שלה ושל שושנה ז'ימי להעביר את הדוחות על שם החמות, הגב' שושנה ז'ימי (ר' נספחים ב/1-ב/3 לבקשה ועדותה של המבקשת בעמ' 8, שורות 3-4; עמ' 9, שורות 14-16). הבקשה סורבה ביום 14.11.07 בנימוק שחלפו המועדים הקבועים בחוק לביטול הדוחות וגם לא ניתן בשלב זה להסב את הדוחות (ר' נספח ג' לבקשה).

6. על פי סעיף 229 (א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982

"מי שנמסרה לו הודעת תשלום קנס, ישלם, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, את הקנס הנקוב בהודעה, לחשבון שצויין בה, זולת אם פעל באחת מדרכים אלה:

הגיש לתובע, תוך שלושים ימים מיום ההמצאה, בקשה לביטול כאמור בסעיף קטן (ג);

(2) הודיע, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, בדרך שנקבעה בתקנות, שיש ברצונו להישפט על העבירה.

מי שהגיש בקשה לביטול כאמור בפסקה (1) לא יהיה רשאי להודיע על רצונו להישפט כאמור בפסקה (2), אלא תוך שלושים ימים מיום המצאת ההודעה על החלטת התובע בענין הביטול.;