ותד נ' ותד

החלטה

בפניי התנגדות לביצוע שטרות, אשר הוגשו לביצוע בתיק הוצל"פ שמספרו 1204787115.

המבקש העלה 2 טענות הגנה עיקריות כנגד תביעת המשיב לביצוע השטרות, אשר נמשכו, לכאורה, על ידו.

טענה ראשונה הינה כי השיקים בגינם נפתח תיק ההוצאה לפועל הינם שיקים גנובים וכי מעולם לא נמסרו למשיב ו/או לאדם אחר. מתצהיר המבקש עולה כי מעולם לא חתם על השיקים נשוא תיק זה.

טענה שנייה הינה כי למבקש אין כל קשר עסקי עם הזוכה ומדובר בכישלון תמורה מלא, שכן המבקש לא קיבל כל תמורה מהמשיב.

המשיב טען כי יש לדחות את הבקשה בהתבסס על הנתונים שעלו מן החקירה, וזאת נוכח העובדה כי פנקסי ההמחאות של המבקש נמצאים כדרך קבע אצל אביו, והלה עושה בהם שימוש בעסקיו.

לשיטת המשיב, השיקים נשוא תיק זה, ניתנו למעשה על ידי אביו של המבקש (כשהם חתומים על ידי המבקש) למשיב, במסגרת יחסי עבודה אשר שררו בין השניים.

עוד מוסיף המשיב וטוען כי השיקים נשוא תיק זה, ניתנו למשיב כ- 10 ימים לפני אירוע הגניבה.

המשיב טוען כי המבקש לא עמד בגירסתו, שכן סתירות רבות עלו בין תצהירו ותלונתו במשטרה, לבין הממצאים שעלו בחקירתו.

לשיטת המשיב, משנגלה לעיניו של המבקש כי השיקים שנגנבו נמצאים אצל המשיב, היה עליו לפנות למשטרה ולבקש המשך חקירה. משנמנע מלפעול כך, נראה כי אין ממש בטענתו כי שיקים אלה נגנבו והחתימה המופיע על גביי השיק, אינה חתימתו.

דיון:

במהלך החקירה שהתקיימה בפניי התברר כי חלק מהשיקים אשר נגנבו היו חתומים. עם זאת, טוען המבקש כי השיקים נשוא תביעה זו לא נחתמו על ידו.

כלל יסוד בדיני שטרות קובע, כי כל מי שחתם על שטר חב על פיו, ומנגד, לא נוצרת חבות ללא חתימה.

" העובדה כי הנתבע חתם על השטר, היא חלק מעילת התביעה, וכאשר הנתבע מכחיש את חתימתו, רובץ נטל ההוכחה על התובע. בעניין זה אין להבחין בין דיני השטרות לבין תחומים אחרים, ואין רלבנטיות למעמדו של התובע כאוחז כשורה, משום שתחילה יש להוכיח את זהות הנתבע הנכון. לאחר שהוכיח התובע כי החתימה על השטר היא של הנתבע, קמה נגד האחרון עילת תביעה שטרית, והתובע זכאי להנות מחזקות ראייתיות שונות" (לרנר שלום, "דיני שטרות", 287).

בהיעדר חתימה לא נוצרת חבות שטרית. אם מתברר כי חתימה מסויימת היא מזויפת, נחסמת התביעה השטרית כלפיי מי שנחזה כחתום, ולא נבחנת שאלת היקפה של החבות.

המבקש טוען כי השיקים, נשוא תיק זה, נגנבו מרכבו, ואף הגיש תלונה על כך במשטרה.

בחקירה שהתקיימה בפניי התברר כי חלק מהשיקים שנגנבו היו חתומים על ידי המבקש. באישור שהוגש מאת משטרת ישראל בדבר הגשת תלונה עולה כי גרסת המבקש שם היתה כי השיקים שנגנבו היו חתומים. במהלך החקירה טען המבקש כי גרס שם, כגרסתו אף עתה – כי השיקים היו חתומים בחלקם וחלקם האחר לא היה חתום כלל. עוד עלה מהחקירה כי בעוד שבאישור המשטרה צוין כי זו הוגשה יומיים לאחר המועד הנטען של הארוע (על פי הנקוב שם), הרי שהמבקש גורס כי הגיש התלונה ארוע הגניבה, וכי הגניבה ארעה בשעות הערב (ולא בשעות הבוקר כנקוב באישור המשטרה).

אף שנראה לכאורה כי מדובר בגרסאות שונות, לא מצאתי כי טענתו של המבקש כי החתימות על גבי השטרות נשוא תיק זה אינן חתימותיו נסתרה, ואין ביהמ"ש בוחן בשלב זה מהימנותו של העד שבפניו.

כך, אין בידי ביהמ"ש לקבוע בשלב זה, כי טענת המבקש לפיה אף במעמד הגשת התלונה טען כי רק חלק מהשטרות שנגנבו חתומים, אינה אמת, ואין לי אלא לקבוע כי בשלב זה נותרה הגרסה לפיה השטרות נשוא תיק זה אינם חתומים בידי המבקש בעינה.

סדקים נוספים נמצאו בסוגיה זו בחקירת המבקש בין היתר כאשר הודה כי השטרות נשוא תיק זה נמסרו על ידו לאביו והיו מצויים בידיו, וכאשר הודה כי נהג לחתום על פנקסי שיקים ולמסור אותם בידי אביו לשימושו לצורך עסקיו.