ותד ואח' נ' אמויל ואח'

פסק דין

1.ביום 5.2.13, באזור התעשייה עמק חפר, ארעה תאונת דרכים בין רכב השייך לתובע שהינו מורה לנהיגה, בו נהג באותה שעה תלמידו (מוחמד ותד השוהה כעת בחו"ל לצורך לימודי רפואה) כשהוא עצמו יושב לצידו, לבין רכב השייך לנתבעת 2, מבוטח על ידי נתבעת 3 ואשר בו נהגה באותה עת הנתבעת 1.

2.לטענת התובע, עובר לתאונה יצאו תלמידו והוא מחניה שבצד ימין של הכביש, נכנסו שמאלה אל הנתיב הימני והחלו לנסוע מכיוון צפון לדרום כשהם מתקרבים לצומת.

בשלב זה, כך לגרסת התובע, הגיחה נתבעת 1 מאחוריהם במהירות ובמהלך נסיונה לעקפם משמאל, פגעה היא בצדו השמאלי קדמי של הרכב.

3.בכתב ההגנה שהוגש מטעמה טענה נתבעת 1 כי עובר לתאונה עמד רכבו של התובע, שעליו שילוט של רכב ללימוד נהיגה, במרכז נתיב נסיעתה וחסם את הנתיב ללא אורות או איתותים. לכן, כך לגרסתה, החלה היא לעקפו בבטחה משמאל אלא שלפתע הוא סטה שמאלה ואז פגע ברכבה.

4.בתגובתו לטענות אלה עמד התובע על כך שבצאתו מהחניה אותת התלמיד שמאלה, אישר כי לא הבחין ברכב הנתבעת 1 עד לרגע הפגיעה ושלל את האפשרות שעובר לפגיעה היה רכבו במצב של עצירה: "לא נכון שעמדנו ופתאום סטינו שמאלה. אני מורה נהיגה ואני צריך להסתכל לכל הצדדים... אני מבקש להגיד שלפעמים קורה בכביש שנהגים מזלזלים ברכב של לימוד נהיגה. כשאני מתקרב לצומת הם עוקפים מימין כי אין להם סבלנות... היא פגעה בי תוך כדי שהייתי בנסיעה".

5.לתמיכת גרסתו העיד התובע את תלמידתו אלאא ותד אשר בשעת התאונה, כשהיא ממתינה לשיעור הנהיגה שלה שאמור היה להתקיים לאחר מכן, ישבה היא במושב האחורי של הרכב. וכך, תיארה אלאא את התרחשות התאונה: "התלמיד עשה חניה וכשהוא רצה לצאת מהחניה הוא הסתכל ואמר לו המורה שיסתכל פעם נוספת וכולנו הסתכלנו אני והמורה והנהג. לא היה אף אחד. יצאנו והיינו בכביש כבר והיא עקפה אותנו והיא היתה מהירה מאוד והיא עקפה אותנו ופגעה בנו".

לשאלות נציג נתבעת 2 השיבה העדה כי עובר לתאונה היה רכבו של התובע במצב נסיעה, אך אישרה כי היה גם רגע של עצירה בין החניה לבין היציאה.

6.בעדותה בבית המשפט חזרה נתבעת 1 על גרסתה הנ"ל וטענה כי מהירות נסיעתה לא עלתה על 20-30 קמ"ש. לדבריה, לאחר התאונה היא הזיזה את רכבה לצד הכביש כי הרכב עמד בנתיב העקיפה (הנתיב הנגדי) ואילו התובע הזיז את רכבו לאמצע הכביש וצילם: "הוא פגע בי, הוא סטה שמאלה, אני הזזתי את הרכב, הוא הזיז את הרכב איך שהוא ליד החלקים והתחיל לצלם ובגלל זה אני הזמנתי משטרה כי ראיתי שהוא מתחיל לפברק".

7.על בסיס גרסתה של נתבעת 1, הגישה נתבעת 2 (בעלת הרכב) תביעה שכנגד, נגד התובע.

8.לאחר ששמעתי את עדויות שני הנהגים והעדה, עיינתי בתצלומי מקום התאונה ומצב כלי הרכב לאחריה, כמו גם בראיות לגבי הנזקים שנגרמו לשני כלי הרכב, אני סבורה כי את האחריות לגרימת התאונה יש לחלק בין שני הצדדים כך שנתבעת 1 תישא ב- 65% מהאחריות ואילו התובע ב- 35% ממנה.

ואלה הם נימוקי:

מן התצלומים שהוגשו עולה כי בשעת התאונה נסע רכבו של התובע באלכסון, כלומר הוא עדיין לא התיישר בנתיב נסיעתו הימני בכביש, לאחר שיצא אליו מן החניה.

מוקד הנזק ברכב התובע הינו בצד השמאלי קדמי וכתוצאה מן הפגיעה ניתק המגן הקדמי שלו ממקומו וחלקי הרכב השבורים נמצאו בנתיב נסיעתו. במקביל, נפגע רכב הנתבעת 1 פגיעות מעיכה ושפשוף בחלקו הימני קדמי.

לדעתי, מתיישבים נזקים אלה עם גרסת התובע בדבר עקיפת הנתבעת את רכבו במהלך יציאתו אל הכביש, גם אם אינני מקבלת את טענתו בדבר נסיעה ישרה לחלוטין בכביש בשלב זה. להתרשמותי, מדובר היה בשלב של תחילת נסיעה איטית, לאחר יציאה מן החניה, באופן שהצטייר כעמידה בעיני הנתבעת אשר מהירות נסיעתה היתה ככל הנראה (כך גם לפי אופי הנזקים והיקפם) גבוהה יותר מזו שלה היא טוענת.

דעתי היא שהתובע, המאשר כי לא הבחין ברכב הנתבעת עד לרגע הפגיעה, התרשל גם הוא באופן יציאתו אל הכביש ואולם הנתבעת אשר פגעה בו, התרשלה יותר - בהערכה לא נכונה של מצבו בכביש ובעקיפתו הבלתי זהירה.

9.באשר לגובה הנזקים:

נזקי התובע/נתבע שכנגד: משהודה התובע כי תיקון רכבו עלה לו בפועל כמחצית מסכום הערכת השמאי (9,020 ₪) כשלטענתו נעזר בחברים ו"לא תיקן את הרכב ב- 100%" והוא צרף לכתב התביעה חשבון שכ"ט שמאי ע"ס 598₪ (ללא מע"מ), וטען להפסד של 3 ימי עבודה כמורה לנהיגה מבלי שצרף ראיות להוכחת גובה ראש נזק זה, הנני מעמידה את סך נזקיו, בדרך של אומדנא, על 7,500 ₪.

נזקי נתבעת 2 (בעלת הרכב בו נהגה נתבעת 1 והתובעת שכנגד): הנזק לרכב על פי חוות דעת השמאי – 8,514 ₪ ושכ"ט שמאי בסך 605 ₪ - סה"כ 9,119 ₪.

10.סוף דבר, מכיוון ש- 65% מגובה נזקיו של הנתבע מסתכמים ב- 4,875 ₪ ואילו 35% מגובה נזקי הנתבעות מסתכמים ב- 3,192 ₪, תשלמנה הנתבעות לתובע, ביחד ולחוד את ההפרש בסך 1,683 ₪.