ורשבסקי משה נ' תאופיק חינאוי

החלטה

ביום 15.4.08 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים בגדרה התחייב המשיב, אשר החזיק כשוכר בנכסי מקרקעין שונים, לבצע מספר פעולות תוך 180 יום ממועד חתימת ההסכם. מדובר בשיפוצים שונים ובעבודות בניה.

המבקשים טוענים כי העבודות לא בוצעו עפ"י ההסכם שקבל תוקף של פסק דין, והגישו בקשה לאכיפת פסק הדין במסגרת פקודת בזיון בית המשפט.

המשיב טוען כי הבקשה אינה מתאימה לדיון במסגרת זו.

קיימת מחלוקת באשר להפרה הנטענת. עוד טוען המשיב כי הוא אינו מחזיק עוד במקרקעין בהם התחייב לבצע את העבודות השונות ועל כן אין מקום לאכוף את ביצוע ההסכם במסגרת הפקודה לבזיון בית המשפט.

בטרם קיום הדיון דחה בית המשפט את הבקשה על הסף.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי ובהסכמת הצדדים חזר הדיון לבית משפט זה על מנת שידון בבקשה לגופה.

בית המשפט המחוזי קובע כי העובדה שביסוד פסק הדין מצוי הסכם פשרה אינו מעלה ואינו מוריד (כך במקור).

ב"כ המשיב הבהיר בפתח הדיון כי את הסכמתו לביטול ההחלטה נתן מחמת שניתנה ללא דיון במעמד הצדדים, ולשיטתו יש לדחות את הבקשה לגופה.

ב"כ המבקשים מפנה להחלטת בית המשפט העליון בעניין רע"א 9182/08, שם נקבע כי יש מקום לדון באכיפת הסכם פשרה שקבל תוקף של פסק דין במסגרת בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט.

מנגד הפנה ב"כ המשיב להחלטה של בית המשפט המחוזי בחיפה, עפ"א (חיפה) 101/02, שם מפרט בית המשפט את אמות המידה לאכיפת פסק דין במסגרת בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים החלטתי לדחות את הבקשה.

פסק הדין נשוא ההחלטה של בית המשפט העליון ניתן בעניין צו לאכיפת הסכם שבמסגרתו התחייב אחד הצדדים שלא לשאוב שמן ממיכלי הצד השני. בעניין זה קבע בית המשפט כי הצו ניתן לאכיפה באמצעות פקודת בזיון בית המשפט, וכי על בית המשפט לברר האם הופר הצו אם לאו.

במקרה שלפנינו מדובר בהתחייבות לביצוע רשימה ארוכה של עבודות בניה ושיפוצים אשר לטענת המשיב בוצעו על ידו בהתאם להסכם.

על מנת לברר את המחלוקת בעניין זה ידרש בית המשפט להליך של ראיות ואולי גם מינוי מומחה מטעמו, והכל כשהמשיב כבר אינו מחזיק במקרקעין ואינו מקיים במקום את המסעדה שבגינה הסכימו הצדדים לבצע חלק מעבודות השיפוץ והבניה.

אני סבור שבמקרה זה, למרות שמדובר בהסכם שקבל תוקף של פסק דין, הרי שבנסיבות העניין יש מקום לברר אם מוצדק לאכוף את ביצועו כיום, או שמא זכאים המבקשים לפיצויים בגין הפרת חוזה. כל זאת, לאחר שיוכח בראיות כי החוזה אכן הופר על ידי המשיב.

במקרה זה מדובר בהסכם פשרה אשר קבל תוקף של פסק דין ויש בו כדי לבסס עילת תביעה חדשה. ההסכם אינו ניתן לאכיפה במסגרת בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט.

לפיכך אני דוחה את הבקשה.

נוכח הסכמת הצדדים בבית המשפט המחוזי אינני עושה צו להוצאות.

כל צד ישא בהוצאותיו.