ורקשטל נ' עיריית תל-אביב

פסק דין

הערעור

1.ערעור שהוגש במאוחד כנגד 3 פסקי דין של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב – יפו (כבוד השופטת תבור) מיום 11/7/2013.

בכל אחד מכתבי האישום, יוחסה למערער עבירה של העמדת/החניית רכב בניגוד לחוק עזר לתל אביב יפו (העמדת רכב וחנייתו), התשמ"ד-1983 (להלן: "חוק העזר"). בכל המקרים, נשא רכב המערער תג נכה.

המערער כפר בכל כתבי האישום ובין היתר, טען להגנה על פי סעיף 2 לחוק חנייה לנכים, תשנ"ד-1993 (להלן: "חוק חנייה לנכים").

המערער הורשע, לאחר שמיעת הראיות, בעבירות שיוחסו לו ב-3 כתבי האישום.

כל הערעורים מכוונים הן כלפי הכרעת הדין והן כלפי גזר הדין.

2.בהסכמת המשיבה, התקבל הערעור כנגד פסק הדין בתיק מס' 09/1607002, והמערער זוכה, מחמת הספק (פרוטוקול ישיבת 16/10/2013, עמוד 3, שורות 23-25).

להלן יידונו הערעורים כנגד שני פסקי הדין האחרים.

תיק מס' 45493129

3.לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, את הכרעת הדין ואת הראיות הרלוונטיות, הגעתי לכלל מסקנה שדין הערעור להתקבל.

להלן יפורטו טעמי ההחלטה.

כתב האישום

4.בכתב האישום יוחסה למערער עבירה של העמדת/החניית רכב על שביל אופניים מסומן בתמרור, בניגוד לסעיף 6(ד)(2) לחוק העזר, בכך שביום 9/12/2010 בשעה 11:30 החנה המערער את הרכב על שביל אופניים ברחוב אבן גבירול ליד בית 47 בתחום העיר תל אביב – יפו.

הכרעת הדין

5.בהסתמך על עדות הפקח - שלא צילם בזמן אמת אופן חניית הרכב – תמונות שצילם המערער בזמן האירוע (נ/2) ולאחריו (נ/3) ודברי המערער "למרות שעמדתי עם 2 גלגלים על הקו או 10 ס"מ אחריו..." (הכרעת הדין, עמוד 4), שבית משפט קמא ראה בהם הודיה – הרשיע בית משפט קמא את המערער, לאחר שדחה את כל טענותיו.

6.קביעתו המשמעותית של בית משפט קמא מצויה בסעיפים 10 ו-11 להכרעת הדין כדלקמן:

"חניה של רכב, גם חניה חלקית, מצרה את שביל האופניים, באופן המהווה הפרעה ממשית. הפרעה זו נגרמת הן לרוכבי האופניים, שחפצים לדווש כחוק, ונאלצים להסתפק במרווח צר בלבד והן להולכי הרגל, כאשר רוכבי האופניים, בלית ברירה, פולשים לתחומם ומתערבים בדרכם...

די בתמונה נ/2 לשמש בסיס להרשעת הנאשם במיוחס לו אלא שלתמונה זו מצטרפות ראיות נוספות לחיזוק. ראשונה היא עדותו של המפקח מטעם המאשימה... שניה ולא פחות חשובה היא אמרתו של הנאשם... 'למרות שעמדתי עם 2 גלגלים על הקו או 10 ס"מ אחריו...' " .

דיון והכרעה