ורניק ואח' נ' קוהלי ואח'

החלטה

1.ערעור על החלטה מיום 25.2.08 בה דחתה הנאמנה לנכסי החייב את תביעת החוב שהגיש המערער (להלן – הבנק) מחמת חוסר שיתוף פעולה.

לטענת הבנק בידיו פסק דין חלוט של בית המשפט השלום בתל אביב מיום 23.5.00 המחייב את החייב בתביעה הכספית שהוגשה נגדו; ביום 29.6.00 אף פתח הבנק תיק הוצל"פ לביצוע פסק הדין;

בטרם בוצע פסק הדין ניתן צו כינוס והבנק הגיש לכנ"ר את תביעת החוב נשוא ההחלטה.

לדברי הבנק שלחה אליו הנאמנה מכתב ביום 31.12.06 ובו בקשה המצאת מסמכים להשלמת בדיקת תביעת החוב, והמסמכים נמסרו בסמוך (25.1.07). כעבור כשנה – 20.1.08 פנתה הנאמנה שוב לבנק ובקשה מסמכים שלטענת הבנק כלל אינם רלבנטיים לתביעת החוב; הגם שכך, הגיב הבנק אך הנאמנה דחתה את תביעת החוב כולה מהטעם של 'אי שיתוף פעולה'.

3.לטענת הבנק ניתנה החלטת הנאמנה בחוסר סמכות שכן ניתנה בחלוף למעלה מ-90 ימים ובניגוד לאמור בתקנה 93 לתקנות פשיטת רגל תשמ"ה-1985.

4.בתגובתה ציינה הנאמנה כי לאחר הגשת תביעת החוב פנתה לבנק (בימים 18.1.07 ו-25.1.07 ולא כפי שציין הבנק רק פעם אחת) וביקשה "מסמכים מסוימים כדי לשפוך אור על העובדות הצריכות הכרעה בקשר לתביעת החוב, אך המערערת לא המציאה את המסמכים..." (סעיף 2 לתשובה); בחלוף כשנה מאז פנייתה הראשונה פנתה שוב לבנק והגם ש"בשיחה שהתקיימה בין הנאמנה לב"כ המערערת ביום 21.1.08 התחייב ב"כ המערערת להמציא את המסמכים...המערערת לא המציאה את המסמכים" (סעיף 2 לתגובה); עוד התייחסה לסמכותה לדחות את תביעת החוב מחמת פרטים חסרים לאחר שמצאה כי המסמכים שבקשה לא הוצגו לה והיא הגיעה למסקנה כי "חסרים פרטים הנחוצים לצורך הכרעה" (סעיף 3 לבקשה); הנאמנה גם התייחסה לסמכותה לדחות את תביעת החוב גם לאחר 90 הימים הקבועים בדין, הן משום שקבלה אורכה מאת הכנ"ר (בהתאם לסמכותו) והן מאחר שהמועד אמנם מצוין בתקנות אך ניתן להארכה ועצם מתן החלטה מעבר ל-90 הימים הנקובים בתקנה 93 לתקנות פשיטת הרגל אינן חותרות תחת עצם הסמכות לתת ההחלטה בתביעת החוב גם לאחר מניין הימים הנזכר.

5.בתשובתו ציין הבנק כי המסמכים שבקשה הנאמנה כלל לא היו דרושים לבדיקת תביעת החוב שהגיש שכן תביעת החוב מבוססת על פסק דין ולא על צ'קים או מסמכי הלוואה אותם בקשה הנאמנה והם דווקא רלבנטיים לתביעת חוב נוספת שהגיש הבנק, אך לא זו נשוא ההחלטה.

6.עמדת הכנ"ר – כי "הבנק העמיד יותר מראשית ראייה לקיומו של חוב כלפיו"; הכנ"ר סבור כי מאחר שתביעת החוב מבוססת על פסק דין שניתן לטובת הבנק בגין חובות החייב ולא על צ'קים של צד ג' שאינם נשוא תביעת חוב זו ואולי רלבנטיים לתביעת חוב אחרת של הבנק, יש לקבל את הערעור, והכנ"ר התנה את קבלת הערעור בשני תנאים - האחד כי הבנק ימציא תצהיר ובו יובהר אם הבנק גבה סכומים כלשהם על חשבון החוב נשוא תביעת חוב זו כשהוא מגובה בתדפיס חשבון ובתדפיס הוצל"פ וכן כי יערוך שערוך החוב למועד צו הכינוס בהתאם להגבלת הריבית שבסעיף 134 לפקודה.

7.הבנק הסכים לתנאי שהעמיד הכנ"ר ואילו הנאמנה התנגדה מאחר "שיש בה משום התעלמות מהמסכמים הנחוצים לצורך בדיקת התביעה החוב שהנאמנה דרשה מהבנק ולא קבלה".

8.עוד לציין כי בדיון שהתקיים לפני כבוד השופט זמיר העלה נציג הבנק טענות שונות והנאמנה קבלה רשות להגיב עליהן; אומר כי לא מצאתי בטענות ובתשובות כל חדש. כמו כן – יאמר כי בהחלטתו בדיון אפשר כבוד השופט זמיר לכנ"ר להשלים ולהגיש תגובתו (שאכן הוגשה - זו העמדה שהזכרתי בסעיף 6 לעיל) והורה להחזיר אליו את התיק למתן החלטה; לעמדת הכנר הנזכרת הגיבו הצדדים –אך נראה כי הבקשה לא הובאה לפני בית המשפט ומשכך לא ניתנה החלטה.

הערעור נשוא החלטה זו הובא אלי למתן החלטה רק לפני זמן קצר לאחר שפנתה הנאמנה ב-25.1.11 ופרטה את ההליכים בערעור וציינה כי "הגיעה העת שכבוד שבית המשפט יכריע בערעור הבנק המערער"; אכן 'הגיעה העת' – ולצערי הובאה אלי הבש"א הנזכרת רק לפני זמן קצר ומשכך אני נדרשת אליה עתה.

9.לאחר שעיינתי בערעור בתגובות ובעמדת הכנר – אני רואה לקבל את הערעור ולאמץ את עמדת הכנ"ר.

10.תביעת החוב שהוגשה במועד התבססה על פסק דין של בית המשפט השלום. עיון בפסק הדין שניתן ביום 23.5.00 (צורף לתשובת הבנק) מגלה כי פסק הדין ניתן בלא שהחייב הגיש בקשת רשות להתגונן ומשכך ניתן "על יסוד פרשת התביעה שלא נסתרה והמוצגים שבתיק" [מפסק הדין בת.א. 101489/99]; כך צורף כתב התביעה בסדר דין מקוצר, וצורפו המסמכים שהניחו תשתית למתן פסק דין ללא שהוגשה בקשת רשות להתגונן, ועל בסיסם ניתן פסק הדין נשוא תביעת החוב.

11.עיון בבקשות הנאמנה מהמערער מגלה כי המסמכים שבקשה אינם רלבנטיים לתביעת החוב המבוססת על פסק הדין עד כדי דחיית מלוא תביעת החוב ולמצער אינם כה מהותיים עד כדי דחיית תביעת החוב כולה; הגם שאין זה מתפקידו של הנאמן לפנות חזור ופָּנֹה לחייב שהגיש תביעת חוב והגם שהנטל להוכיח את תביעת החוב מוטל על הנושה – ובכל זאת הוגשה תביעה המבוססת על פסק דין כשאליה מצורפים מסמכים ראויים לבסס תביעת חוב ולו חלק ממנה. מעיון בבקשת הנאמנה עולה כי התבקשו מסמכי ההלוואה, הגם שנראה כי מדובר על אשראי שניתן בחשבון החייב, כמו כן התבקשו מסמכים לגבי צ'קים שחוללו ומסמכים לגבי הליכים משפטיים או הליכי ההוצל"פ שננקטו בגין צ'קים אלה, בקשות שאינן רלוונטיות לתביעת החוב בהיותה מבוססת על אשראי שניתן בחשבון - ועוד מסמכים שלא מצאתי קשר ממשי בינם לבין העילה המופיעה בכתב התביעה נשוא פסק הדין.

12.אני ערה לכך כי בהתאם לפסיקה נתונה לנאמן סמכות לדחות את תביעת החוב גם במקרים בהם ניתן פסק דין אלא שזאת נעשה רק בנסיבות חריגות; גם הבאתי במסגרת שיקולי את העובדה כי נאמן רשאי לבדוק את תביעת החוב לגופה, על אף שהיא מבוססת על פסק דין "במקרים מסוימים, כאשר מוגשת תביעת חוב המבוססת על פסק דין, אין הנאמן (או המפרק) חייב לקבלו בלא הסתייגות... אחד המקרים המובהקים בהם רשאי הנאמן לבדוק את תביעת החוב לגופה, על אף שהיא מבוססת על פסק דין, הינו כאשר פסק הדין ניתן בלא שהוגש כתב הגנה..." (רע"א 9852/07 צבי דוד נ. עו"ד רן מסיקה, מנהל המיוחד (לא פורסם 21.2.08).

זהו אכן המקרה בו לא הוגשה בקשת רשות להתגונן והנאמנה רשאית היתה "להציץ מאחורי פסק הדין" (ע"א 1057/91), אולם בהמשך רע"א 9852/07 הנ"ל אומר כבוד השופט גרוניס כי "הכוח הניתן לנאמן (או למפרק) להתעלם מפסק דין הינו חריג, שכן סוטה הוא מהעקרונות המקובלים לגבי מעשה בית דין...".

13.בבואי לאזן בין האינטרסים הנוגדים הנזכרים, ולאחר שנתתי דעתי לפסיקה ולעובדות נשוא תיק זה לא השתכנעתי כי היה מקום לדחות את מלוא תביעת החוב המבוססת על פסק הדין שניתן בתביעה בסדר דין מקוצר אליה צורפו מסמכים ובלא שהוגשה בקשת רשות להתגונן, הן משום התשתית שהוצגה בתביעה באמצעות המסמכים ולאור סוג ההליך (סד"מ ולא תביעה בסדר דין רגיל).

אני גם רואה לתת משקל לעמדת הכנ"ר שסבר כי יש בפסק הדין אותה ראשית ראיה שלא מאפשרת לדחות את תביעת החוב כולה, בעיקר כשהכנ"ר מייצג את כלל הנושים והוא מודע לכך שהאינטרס של הנושים הוא להקטין עד כמה שאפשר את היקף הזכאים להנות מקופת הכינוס שכן ככל שימעטו הנושים המתחרים על הקופה כך יתאפשר פירעון החובות בשיעור גדול יותר.

14.השתכנעתי כי לא היה מקום בנסיבות אלה לדחות את מלוא תביעת החוב ואני רואה לקבל את הערעור במובן זה שאני מורה לבנק להעביר לנאמנה תוך 10 ימים מעת קבלת ההחלטה תצהיר כאמור בתגובת הכנ"ר, וכן אני מורה לשערך את סכום החוב המקורי (הקרן) מיום היווצרו ועד יום הכינוס (25.2.02) ולא כאמור בתביעת החוב הכוללת ריביות שלא בהתאם לקבוע בחוק פסיקת ריבית. הנאמנה תקבע תוך 15 ימים מעת קבלת התצהיר והשערוך את גובה תביעת החוב לאור האמור.