ורטהיים נ' בן אליעזר ואח'

פסק דין

1.בפניי תביעה כספית בגין נזקי רכוש בתאונת דרכים מיום 18.2.11.

2.התובע טען כי רכב על קטנוע ברח' דרך השרון בהוד השרון.

רכב נהוג ע"י הנתבע התפרץ לכביש הראשי מתוך מפרץ חניה, ששדה הראיה ממנו מוגבל. כאשר הקטנוע הבחין ברכב הוא היה במרחק של 2-3 מ' ממנו. כתוצאה מכך שהרכב חסם את נתיב הקטנוע, אירעה התאונה.

3.הנתבע טען כי ביקש לצאת מחניה, ועקב שדה ראיה לקוי גלש מעט לכביש כדי שיוכל לבחון את המתרחש. לטענתו, עצר. לפתע, הקטנוע פגע ברכב בצידו השמאלי קדמי, כאשר היה בעצירה מוחלטת. הנתבע טען שלא חסם את כל הנתיב, אלא רק חלק ממנו. כן טען כי הקטנוע יכול היה להבחין בו כבר ממרחק של כ-25 מ', אלא שהתובע לא שם את ליבו למתרחש בכביש.

4.לאחר ששמעתי את הצדדים, אני סבורה שבפאן העקרוני קיימת אחריות לנתבע לאירוע התאונה, אם כי יש להפחית אשם תורם.

אין מחלוקת כי זכות הקדימה נתונה לתובע.

מעיון בתמונות עולה, כי רכב הנתבע חסם חלק ניכר מנתיב הנסיעה של הקטנוע. גם אם עמד באותה עת, עדיין זכות הקדימה היתה נתונה לתובע, ועל הנתבע היה לצאת באופן שלא יפריע לתנועה בנתיב התובע.

אוסיף ואציין, כי רכב הנתבע היה כמעט בניצב לנתיב ולא בזווית, כפי שניתן היה לצפות כאשר רכב מנסה להשתלב בכביש.

מהצד השני, אינני מקבלת את טענת התובע לפיה לכאורה "אין זה מעניינו כיצד משתלב רכב מהמפרץ". התובע העיד כי הוא נוסע בדרך זו לפחות שנתיים. הדרך מוכרת לו. המפרץ על הבעיה של שדה הראיה מוכר לו. הפסיקה קבעה לא אחת כי גם מי שנתונה לו זכות הקדימה, צריך להיות ערני למתרחש בדרך. כך הם הדברים באשר למי שחוצה צומת מרומזר באור ירוק. לא כל שכן, מי שנוסע בכביש ומודע לאפשרות של השתלבות מכוניות מדרך צדדית.

בשים לב למה שפרטתי לעיל, אני מעמידה את האשם התורם על 25%.

5.באשר לנזק, בהתאם לכתב התביעה, הנזק עומד על 4,850 ₪ (לאחר ניכוי שרידים) + שכ"ט שמאי 500 ₪. לכך אני מוסיפה הוצאות משפט והוצאות כלליות הקשורות בטיפול בסידורים לאחר התאונה.

לפיכך אני מעמידה את סכום התביעה ע"ס של 5,600 ₪.

לאחר ניכוי האשם התורם, מדובר בסכום של 4,200 ₪.

6.לפיכך אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע סך של 4,200 ₪.

סכום זה ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

7.רשות ערעור לבימ"ש המחוזי (מרכז) בתוך 15 ימים.

ניתן והודע היום י"ב אלול תשע"א, 11/09/2011 במעמד הנוכחים.

מירב בן-ארי, שופטת