ורטהיים ואח' נ' מדינת ישראל

החלטה

בעקבות הגשת התביעה למתן פסק דין הצהרתי, הגישה הנתבעת בקשה לבית המשפט שיורה לתובעים לשלם את האגרה לפי השווי הכספי של התביעה.

לאחר שבחנתי את כתב התביעה ואת טענות הצדדים בבקשה שהגישה הנתבעת להורות על תשלום אגרה בהתאם לסעד הכספי הנתבע, בתשובה ובתגובה, אני סבור שהדין הוא עם המבקשת/הנתבעת.

כתב התביעה שהוגש לבית המשפט הוגש באופן שאיננו תואם את תקנות סדר הדין.

הכותרת לכתב התביעה הינה "פסק דין הצהרתי" ואולם בסעדים המבוקשים בסעיפים 73 ואילך מבקשים התובעים שבית המשפט יקבע שעל הנתבעים לפצותם במלוא הנזקים שנגרמו להם, יפצו אותם על אובדן הכנסתם מיום סגירת הענף ואילך, ישיבו להם את השקעותיהם שירדו לטמיון ויעניקו להם את מלוא הפיצוי לו הם זכאים.

הכלל המבוסס על הוראות התקנות קובע שכאשר מוגש כתב התביעה, ומדובר בעילת תביעה אחת, אין לפצל אותה לתביעות אחדות ויש למצות את מלוא הסעדים בהליך אחד, אלא אם כן התקבל מבית המשפט היתר לכך.

תקנה 44(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984קובעת : "תובענה תכיל את מלוא הסעד שהתובע זכאי לו בשל עילת התובענה..."

ס"ק (ב) "תובע שלא כלל בתובענה חלק מהסעד או ויתר עליו, לא יגיש אחר כך תובענה בשל חלק זה".

תקנה 45 קובעת "מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת רשאי לתבוע את כולם או את מקצתם, אך אם לא תבע את כולם, לא יתבע אחרי כן כל סעד שלא תבעו, אלא אם כן הרשה לו בית המשפט שלא לתובעו".

הניסיון מוכיח שפיצול של עניינים המובאים להכרעה גורם לרוב לבזבוז זמן ולריבוי התדיינויות ואין לעודדו. על כן, גם רשות לפצל את הסעדים רצוי שתינתן רק במקרים יוצאים מן הכלל [השופט אורי גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה עשירית, עמ' 126].

קשה להשתחרר מהרושם שהגשת התביעה כפי שהוגשה נועדה להימנע מתשלום האגרה שיש לשלם בהליך.

בכתב התביעה מבקשים התובעים שבית המשפט יורה לפצותם על כל נזקיהם, אך הם אינם מכמתים את נזקיהם.

נימוקיה המפורטים והמקיפים של המבקשת בבקשתה להורות על תשלום האגרה, מקובלים עלי בהיותם משקפים את הוראות הדין והפסיקה.

כיוון שכך, אני מורה לתובעים לתקן את כתב תביעתם, לפרט בכתב התביעה את הנזק הכספי לו הם טוענים ולשלם את האגרה בהתאם לסעד הכספי המבוקש, ולפי תקנות בתי המשפט [אגרות] תשס"ז – 2007.

כתב התביעה המתוקן יוגש בתוך 30 יום מהיום.

ניתנה היום, ד' ניסן תשע"ג, 15 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.

יוסף בן-חמו, שופט
רשם בית המשפט המחוזי - נצרת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: