ורור נ' המוסד לביטוח לאומי

החלטה

1.התובע עובד כספר.

אין חולק כי ביום 14/12/10, בעת שעסק בעבודתו כספר, נפל מידיו בקבוק להתזת מים על השיער וכאשר התכופף להרימו נתפס גבו ונתקף בכאבי גב עזים, וכתוצאה מכך אף לקה בבקע דיסק (להלן: "האירוע").

התובע ביקש להכיר באירוע כתאונת עבודה, והנתבע דחה את התביעה על בסיס הנימוק שלא הוכח שנגרם לתובע אירוע תאונתי כלשהו.

מכאן התביעה שבפנינו.

2.נפתח ונאמר כי הגם שמדובר בפעולת כיפוף בלבד, לצורך הרמת חפץ שמשקלו אינו כבד, והגם שעיון בנתונים העולים מהתיעוד הרפואי בעניינו של התובע עולה לכאורה שמדובר בממצאים ניווניים בלבד, החלטנו ליתן לתובע את יומו ולמען הסר ספק ספיקא - למנות מומחה רפואי שידון בשאלת קיומו של קשר סיבתי אפשרי בין פעולת ההתכופפות של התובע לבין הליקוי בגב ממנו הוא סובל על פי הנטען.

נסביר את נימוקינו להלן.

3.ההיבט המשפטי לעניין הכרה בפגיעות בגב כתאונות עבודה -

"תאונת עבודה" מוגדרת בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי כך -

"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".

למונח "תאונה" כשלעצמו, אין הגדרה בחוק.

בהעדר הגדרה בחוק, בתי הדין מילאו בתוכן את המונח, וקבעו, זה מכבר, כי כי תאונה היא אירוע פתאומי, שניתן לאתרו בזמן ובמקום:

"לא רק בפסיקה, אלא גם בספרות המשפטית, רואים את גורם הפתאומיות, להבדיל מגורמים אחרים, כגורם מועיל ומצוי בכל המקרים שבהם הכירו באירוע כ"תאונת עבודה"."

באשר לכאבי גב, קבע בית הדין הארצי בפסק דין בעבל (ארצי) 338/96 המוסד לביטוח לאומי נ' יוסף עובדיה, (לו 213 מיום 13.11.2000 להלן: "עניין עובדיה"), לאחר נסקרו הרקע הרפואי להופעת מחלות גב והתפתחות ההלכה באשר להכרה בפגיעה בגב כבתאונת עבודה, שעל מנת להכיר בהם כבתאונת עבודה דרוש:

"... כי המבוטח יוכיח שהיה מאמץ בלתי רגיל או אירוע פיזי מיוחד בעבודה שניתן לקשור להופעתם; כדוגמת הרמה משא כבד ממה שהמבוטח רגיל להרים או הרמה משא תוך תנועה סיבובית לא נכונה" וכן -

"על מנת שמחלת גב תוכר כתאונת עבודה על המבוטח להוכיח שהיה אירוע פתאומי או חריג בעבודה שניתן להגדיר כחבלה, (physical trauma)כגון הרמת משא כבד ממה שהוא רגיל להרים תוך ביצוע תנועה לא נכונה. לעומת זאת, הרמה רגילה אינה אירוע פתאומי או מאמץ בלתי רגיל".

למעשה, על יסוד הגיונה של ההלכה בעניין עובדיה טען הנתבע כי מאחר והתובע נפגע בשל "פעולה רגילה בעבודה" אין המדובר בתאונת עבודה.

ברם, ההלכה הפסוקה הרחיבה את המבחן שנקבע בעניין עובדיה לגבי מהות ההכרה ב"תאונה" וכך, נקבע כי על התובע להוכיח כי התרחש אירוע מוגדר ומיוחד אשר אירע לו בעבודתו, ולא בהכרח אירוע חריג -

"על מנת שהתקף כאבי גב ממנו סבל המערער יוכר כתאונה בעבודה, היה עליו להוכיח קודם כל כי אותו התקף הינו תוצאה של אירוע מוגדר מיוחד, ולאו דווקא אירוע חריג, שארע לו בעבודתו. לפיכך, אם היה מוכח על ידו כי כאב הגב פקד אותו בעת הרמת משא, אף אם זו עבודתו הרגילה, או בעת שהרים בתנוחה לא נכונה את הרתכת כנטען על ידו – לא היה מקום לדחיית תביעתו על הסף ...". (עב"ל 116/98 אזולאי משה – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 4.11.00).

יצוין כי מסופקים אנו האם התכופפות להרים חפץ לא כבד מהרצפה יכולה לעלות כדי "אירוע תאונתי", וגם בפסיקה נחלקו הדעות בעניין זה ובכלל בכל הנוגע לשאלה האם כל אירוע בעבודה - יוכל לעלות כדי "אירוע תאונתי", אולם כאמור, ולאחר ששקלנו בדבר, החלטנו לנקוט בגישה המרחיבה ומחמת הספק ללכת לקראת התובע.