ורביצקי נ' מדינת ישראל

פסק דין

ערעור כלפי הכרעת הדין וגזר הדין.

נגד המערער הוגש כתב אישום שעניינו שאל בבטחה ונהיגה בחוסר זהירות, עבירות על פי התקנות 21(ג) ו 40 לתקנות התעבורה ביחד עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה.

בא כח המערער כפר הן באחריות לגרם התאונה והן בקשר הסיבתי שבין הפציעות לבין התאונה. קרי, לדבריו לא ייתכן ולא הגיוני שרוכב הקטנוע נחבל בצורה כה קשה ופנה לבית חולים רק בחלוף מספר ימים. עוד הפנה, לדברי רוכב הקטנוע לשוטר ולצוות הרפואי שהגיעו למקום.

זאת לדעת, כי המערער נהג ברחובה של עיר, רחוב בן גוריון ברמת-גן, וכאשר הגיע מול ביתו המצוי בצד שמאל של הכביש, חפץ לפנות שמאלה. בשלב מסוים אירעה התנגשות בינו לבין רוכב הקטנוע.

המחלוקת בין הצדדים היתה באשר לאחריות המערער להתנגשות.

עיינתי עיין היטב בתיק בימ"ש, בפרוטוקול במלואו ונתתי דעתי לטענות הצדדים.

נחה דעתי כי הכרעת בית המשפט באשר לאחריות המערער לגרם התאונה מבוססת היטב.

בדין קבע השופט קמא כי האחריות לגרם התאונה רובצת כולה לפתחו של המערער לא רק על פי ממצאי המהימנות, אלא גם על פי דברי המערער עצמו אשר לשיטתו "הרוכב נפל מהשמים".

על כן, הערעור באשר לאחריות נדחה בזה.

כאמור לעיל, כפר המערער גם בקשר הסיבתי שבין הפציעות לתאונה עצמה.

בנדון זה, הפנתה התובעת המלומדת לדברי בית המשפט קמא באשר לאמון שהוא נותן בדברי רוכב הקטנוע.

דא-עקא, שעיון מדוקדק בשתי השורות המתייחסות לממצא המהימנות, עמוד 8 להכרעת הדין, שורות 6-7, מעלות כי אין זה ברור האם המהימנות מתייחסת לתיאור התרחשות התאונה בלבד או שמא גם לפציעות. יש לזכור כי הדבק הדברים באותן שתי שורות מתייחס באופן כללי להתרחשות התאונה.

התובעת בהגינותה הסכימה כי הדבר מצריך התייחסות השופט קמא.

אשר על כן, אני מבטל הכרעת הדין ומחזיר התיק לשופט קמא לשם התייחסות לטענה בדבר העדר קשר סיבתי בין התאונה לחבלות.

לאור ביטול הכרעת הדין, מתבטל מאליו גזר הדין, זאת מבלי לנקוט עמדה כלשהי לגבי התוצאה העונשית הסופית לאחר ההבהרה מאת השופט הנכבד.

ניתנה והודעה היום כ"ח אלול תש"ע, 07/09/2010 במעמד הנוכחים.

ציון קפאח, שופט

קרן/קלדנית התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: