וקסברגר נ' גולן

החלטה

1.בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בימ"ש קמא מיום 9/5/2013 בשבתו כבימ"ש לתביעות קטנות (כב' השו' נדאף, ת"ק 28558-10-12).

2.לאחר עיון ובחינה נוכחתי כי דין הבקשה להידחות, ללא צורך בקבלת תגובה.

3.פסק הדין מבוסס כדבעי, על הראיות והעדויות שהוצגו בפני בימ"ש קמא ולא מצאתי בו כל שגיאה המצדיקה התערבות.

לא למותר להבהיר כי בימ"ש זה אינו עורך משפט חוזר ואינו מתערב בממצאי עובדה ומהימנות, אלא במקרים ובנסיבות חריגות ביותר, שלא חלות בתיק זה.

בתמצית אוסיף;

4.התובע אכן לא הוכיח כי שהה במקום מעצר הבית ,מעבר לתקופה בה שהה הנתבע במקום ואשר לא עלתה על חודש ימים (מ- 26/7/2012 ועד 19/8/2012).

עדות התובע בענין לא היתה עקבית כאשר הראיות שהציג לא היה בהם להוסיף.

5.התובע לא הוכיח את תנאי ההתקשרות ,בדגש לטענות שבמחלוקת באשר לסיכום על תשלום עבור מינימום 60 יום כטענתו, או כי סוכם, ובאיזה שיעור סוכם ,על תשלום נוסף בגין כלכלה והוצאות (זאת מעבר לסך של 3,500 ₪ לחודש בגין שרותי התובע כמשמורן והסכומים ששילם הנתבע בפועל בנוסף לכסוי הוצאות ,מעבר למצרכים שגם סיפק ישירות לדירה).

התובע גם לא זימן לעדות עדים רלבנטיים לביסוס תנאי ההתקשרות שבמחלוקת וכשל זה רובץ לפתחו.

6.בימ"ש קמא אף בחן את הוצאות הכלכלה הנטענות בפועל אל מול הטענות שכנגד והכריע לגביהן לגופן ועל סמך התעוד והעדויות שהוצגו.

7.בהתאם לא הוכחה תביעת התובע כי הוא זכאי לכספים, מעבר לסכומים ששולמו לו ובתוספת ההמחאה שבוטלה ע"י הנתבע ואשר בדין חייב בימ"ש קמא את הנתבע בגינה, לרבות בהתבסס על החזקות העומדות לזכות התובע בנושא.

8.לסיכום, אם כן, אני מורה על דחיית הבקשה.

9.משלא נדרשה תגובת המשיב לא ראיתי לעשות צו להוצאות.

10.המזכירות תודיע.

ניתנה היום, א' תמוז תשע"ג, 09 יוני 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: