וקסברגר נ' גולן

פסק דין

1. בפניי תביעה כספית על-סך 7,357 ₪ בגין שכר השגחה והוצאות שנשא בהם התובע.

2. התובע טען, כי ביום 21/7/2012 נעצר הנתבע בנוכחותו. הנתבע, באמצעות בתו, ביקשו שישמש כמשגיחו, כך שביהמ"ש ייעתר לבקשתו לשחררו למעצר בית. התובע הסכים בתנאים הבאים: זמן ההשגחה לא יעלה על חודשיים, הנתבע ישלם לתובע משכורת בסך 3,500 ₪ לחודש, ובנוסף ישלם את מלוא כלכלתו והוצאותיו בתקופת השמירה. דיונים בעניינו של הנתבע, בנוכחות התובע, התקיימו ב- 24/7/2012, כאשר ב- 25/7/12 ביהמ"ש קבע, כי הנתבע ישוחרר למעצר בית בטבריה, וכי התובע ישמש כמשגיח. החל מ- 26/7/12 עד ל- 29/8/12, התגוררו השניים בדירה שכורה בטבריה, ובמהלך תקופה זו הנתבע הפר את תנאי השחרור. באותה נשימה, התובע טען בכתב התביעה, כי ב- 19/8/12 הנתבע עזב הדירה ולא חזר עוד. ב- 29/8/12 קיבל התובע פטור מהשגחה מביהמ"ש והחזיר את מפתחות הדירה.

ב- 1/8/12 בנו של הנתבע שלם לתובע 3,500 ₪ שכר ההשגחה שסוכם, וב- 15/8/12 הנתבע מסר לתובע שיק ע"ס 870 ₪, אלא שבסופו של דבר בוטל הוא ע"י הנתבע.

לאור האמור לעיל, התובע, תובע את הסכומים הבאים :

א. 2,102 ₪ - הוצאות ההשגחה.

ב. 3,500 ₪ - שכר ההשגחה עבור חודש נוסף, זאת בהתחשב, כי התובע ויתר על עבודה אחרת לצורך ביצוע ההשגחה, והובטח לו, שזו תמשך חודשיים וכי יקבל את שכרו עבור שני החודשים, כפי שסוכם.

ג. 1,500 ₪ בצירוף מע"מ - בעבור הוצאות הייעוץ המשפטי והכנת התביעה.

3. הנתבע טוען מנגד, כי הסיכום היחיד עם התובע היה תשלום 3,500 ₪ לחודש, שישמשו את התובע לכיסוי הוצאותיו בתקופת ההשגחה. ההתנהלות כולה נערכה מול בנו של הנתבע, שכן באותה תקופה שהה הנתבע במעצר. לא סוכם שזמן ההשגחה לא יעלה על חודשיים ו/או כי בנוסף לתשלום החודשי בסך 3,500 ₪, ישלם הנתבע לתובע את מלוא כלכלתו והוצאותיו בתקופת השמירה. כן, הובטח לתובע, שהנתבע יישא בתשלום הוצאות המחייה המשותפות, והנתבע אכן העביר לתובע 1,200 ₪ במהלך התקופה בה שהו יחדיו. התובע השגיח עליו מ-26/7/12 ועד ל- 19/8/12, המועד בו עזב את דירת המגורים. בתקופת ההשגחה התגוררו בבית דירות בטבריה, כאשר הנתבע נשא בכל הוצאות המגורים, לרבות שכר הדירה, תשלום החשמל והמים.

הנתבע מאשר, כי מסר לתובע שיק ע"ס 870 ₪, לכיסוי ההוצאות להן טען, ורק לאחר מסירתו התחוור לו, כי הסכום הנדרש והסכומים ששולמו עבור ההוצאות קודם לכן, שימשו לתובע בעיקר בקניית תרופות לעצמו, אירוח חבריו וכו', ובכלל זה התברר לו, כי הלה הסתיר ממנו, כי קיבל מבנו 3,500 ₪, שאמור היה לשמש את התובע לתשלום הוצאותיו האישיות, ומשגילה אודות קבלת הכספים מבנו, נתן הוראה לבנק לביטול השיק.

למען הזהירות התייחס הנתבע בכתב ההגנה להוצאות הנטענות על-ידי התובע. עוד טען, כי ככל שהתובע שהה בדירה עד ל- 29/8/12 (טענה אשר לא נתמכה בכל אסמכתא), הרי שאם חב הנתבע תשלום נוסף לתובע עבור ההשגחה, הרי שחב לו 452 ₪ בלבד, החלק היחסי עבור התקופה שמ- 26/8/12 עד ל- 29/8/12. ככל שביהמ"ש יקבע, כי יש לשלם סכום זה, מבוקש להורות לתובע להמציא לנתבע אסמכתא, שאכן התגורר בדירה עד ל- 29/8/12.

בתקופה בה שהה במעצר עד לשחרורו למעצר בית ומספר ימים קודם לכן, התגורר התובע בביתו, כשכל הוצאות מחייתו חלו על הנתבע, כולל חשמל, מזון ונסיעות. מכוח היכרותם רבת השנים, לא עלתה מחשבה במוחו, לדרוש מהתובע החזרים כספיים, עבור תקופה זו.

בנוסף טען, כי אין מקום לחייבו עבור הוצאות ייעוץ משפטי והכנת כתב תביעה, שהרי כתב התביעה הוגש לביהמ"ש לתביעות קטנות, בו התובע מייצג את עצמו. כן, ב- 26/7/12 מסרה בתו של הנתבע לידי התובע מעטפה ובה 10,000 ₪ לתשלום הערבות לביהמ"ש. רק לאחר מכן נודע לבתו, כי סכום הערבות נקבע לסך של 7,500 ₪, ואין הוא ו/או בתו יודעים מה עשה התובע עם יתרת הסכום.

4. ב- 8/3/13 התקיים דיון בתיק בו נשמעו עדויות הצדדים : מטעם התובע העידו הוא בעצמו, מר אלון ג'ינו המתווך ומר מועין עומרי – השומר בבניין בו התגורר הנתבע בתקופה שהיה במעצר בית. מטעם הנתבע העיד הוא בעצמו.

5. לאחר ישיבת ההוכחות הגיש התובע בקשה, אשר עניינה טעות בהבנה והקלדה בפרוטוקול. בהתאם הוריתי לתגובת הנתבע. לא התקבלה תגובת הנתבע, עם זאת איני מקבלת בקשה זו, הואיל ואין עסקינן בטעות הקלדה, אלא בהוספת טיעונים נוספים לאחר שנוהלה כבר ישיבת ההוכחות, ולא התבקשה קביעת ישיבה נוספת.

6. לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בחומר המצוי בתיק, מצאתי לקבל את התביעה בחלקה המזערי בלבד, כך שהנתבע ישלם לתובע את סכום השיק שבוטל, לרבות עמלת החזר שיק ע"ס 14 ₪.

7. הנתבע אינו חולק על כך, שהובטח לתובע סכום חודשי של 3,500 ₪ עבור השגחתו, אלא שטוען כי סוכם שסכום זה ישמש לכיסוי הוצאותיו האישיות של התובע (סעיף 4 לכתב ההגנה) ואף הוסיף, כי הובטח לתובע שהנתבע יישא בתשלום הוצאות המחיה המשותפות והנתבע העביר לתובע 1,200 ₪, במהלך התקופה בה שהו יחדיו (סעיף 4).

התובע מנגד מאשר, כי ב- 1/8/12 שילם לו בנו של הנתבע 3,500 ₪, שכר השגחה שסוכם (סעיף 12 לכתב התביעה. ראה גם, ישיבה מ- 8/3/13, עמ' 4).

גם אם הייתי מקבלת את גרסת התובע, כי סוכם שישולם לו 3,500 ₪ לחודש עבור ההשגחה בלבד + כלכלה והוצאות בתקופת השמירה, הרי שלא עלה בידו להוכיח, כמה זמן השגיח על הנתבע, ובכלל זה, כי סוכם שההשגחה תמשך לחודשיים וכי עבור שני החודשיים יקבל את שכרו.

התובע לא הוכיח סיכום זה, למרות שמכתב תביעתו עולה, כי הסיכום נאמר לעו"ד של הנתבע, והיא זו שהעבירה אותו לאחרון (ראה סעיף 8 לכתב התביעה). התובע כשל בעניין זה בהעדת עדה רלבנטית, הלא היא עו"ד, שיכלה לשפוך אור על מהות הסיכום ביניהם. כידוע, הימנעות מהעדת עד פועלת לרעת הצד שנמנע מלהעיד אותו.