וקנין(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

ערר על החלטת בימ"ש קמא, אשר הפנה את העורר לשלטונות שב"ס בבקשה ליציאה לחתונת אחי העורר.

העורר עצור עד תום ההליכים המשפטיים. אחיו עתיד להתחתן בשעה טובה בעוד שבוע ימים.

העורר עתר בפני בימ"ש קמא לאשר לו לצאת לחתונה, אולם בימ"ש קמא קיבל את עמדת המשיבה כי בסוגיה זו צריכים לטפל שלטונות שב"ס.

באשר למתווה הנורמטיבי: הלכה היא כי הסמכויות בעניינם של עצורים, מקבילות זו לזו. לשב"ס סמכות מקבילה לבימ"ש. בא כח העורר אף טרח והביא החלטה של כב' השופטת נאור, החלטה אשר ניתנה זה לא מכבר במסגרת רע"ב 3307/11, שם הביעה כב' השופטת נאור ספק שמא הפנייה לשלטונות שב"ס היא הדרך הנכונה. במקום זה יודגש כי גם לשיטת פרקליטות המדינה כפי שהובעה באותו הליך, הדרך הנאותה והנכונה הינה פנייה לבימ"ש.

כך או כך, קיים הבדל מהותי בתוצאה, אם ההיתר ליציאה ניתן על ידי שב"ס או שמא על ידי בימ"ש.

מניסיוני אני יודע כי שלטונות שב"ס מתירים יציאה בתנאים נוקשים ביותר ובהם: קהל המוזמנים לא יעלה על חמישים איש לערך, היות העורר מלווה באנשי שב"ס במדים והוא עצמו כבול באזיקים.

מנגד, כאשר בימ"ש נענה בחיוב לבקשה, הוא מתנה זאת בליווי ופיקוח מתמידים.

אין פסול בתנאים אשר נקבעים על ידי שלטונות שב"ס, אולם הם צריכים להיות מותאמים לסיכון הנשקף מהעורר. קרי, במקום בו נשקף מהעורר סיכון לביצוע עבירות אלימות חמורות, יש טעם והיגיון בקביעת התנאים הנוקשים. מנגד, במקום בו הסיכון הינו אי חזרת העורר לתא המעצר, יש מקום להשית ערבויות נכבדות לצד פיקוח מתאים.

אין מקום לקבוע כללים נוקשים, אולם ברי ופשוט הוא כי לעבירות המקור, יש זיקה וקשר לתוצאה ולתנאים.

אם אין מניעה הנעוצה בשלום ובטחון הציבור, אני סבור כי לבימ"ש יש סמכות מקבילה כפי שנקבע בשורה ארוכה של החלטות של בימ"ש עליון.

הדיון מוחזר לבימ"ש קמא לקיום דיון לגופו של עניין.

בימ"ש קמא מתבקש ברוב טובו לקבוע הדיון ליום 28.02.12, שעה 11:30, מועד המוסכם על הצדדים.

אין באמור לעיל כדי לחייב את בימ"ש קמא בהיענות לבקשה גופא.

ניתנה והודעה היום ג' אדר תשע"ב, 26/02/2012 במעמד הנוכחים.

ציון קאפח, שופט

קרן/קלדנית התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: