וקנין(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני ערר על החלטת בית המשפט קמא (כב' השופטת ר' שרון מבית משפט השלום בפתח תקווה מיום 15.7.10) שבה הורתה, במסגרת בקשה לעיון חוזר בתנאי שחרורו של המשיב, על מעצרו עד תום ההליכים.

לב העניין במקרה זה הוא העובדה כי ביהמ"ש קמא, הוא עצמו, החליט על בסיס כתב אישום קודם שהיה תלוי ועומד כנגד העורר, לשחררו לחלופת מעצר, שתיתן לו אפשרות של השתלבות בקבוצה טיפולית. לא חלף זמן רב מאז החלטת השחרור הזו והוגש כנגד העורר כתב אישום חדש, שצורפה לו הבקשה לעיון חוזר, אותה הזכרתי לעיל, ובה נאמר כי העורר הפר את תנאי השחרור, עליהם הורה בית המשפט קמא, בכל הנוגע ליצירת קשר עם המתלוננת, שהיתה בת זוגו במשך קצת למעלה משנה, עד שנפרדו חודשים ספורים טרם הגשת כתב האישום הקודם.

עניינן של הפרות תנאי אלה הוא יצירת קשר במהלך התקופה שהחל מיום 18.4.10 וכלה ב- 2.6.10 מן המתלוננת, תוך הטרדתה.

בית המשפט קמא קבע כי העורר הפר את אמון בית המשפט וכיוצ"ב, במבחן התוצאה, נשקפת, לכאורה, סכנה ממנו אל המתלונן. סופו של דבר הוא כי ביהמ"ש קמא, לא בלב קל, הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים בשני התיקים גם יחד.

באת כוחו הנכבדה של העורר מפרטת פרטים אישיים אודות העורר וטוענת בערר כי אין המדובר במי שהוא בעל עבר פלילי, אלא באדם ששירת שירות צבאי מלא ועבד בצורה תקינה. את הטרדתה של המתלוננת נימקה בכך בקשייו של העורר להיפרד ממנה. לטעמה, ניתן ללכת לקראת העורר ולאפשר לו את המשך ההליך הטיפולי, שכן אי אפשר לדרוש תיקון דרך מיידי ואפשר והדעת סובלת גם תיקון כזה בהדרגה, מה שנעשה בסופו של דבר גם אצל העורר, כאשר הפנים את התנהגותו. לבסוף, עמדה הפגיעה הקשה שבהפסקת ההליך השיקומי בעבור העורר.

נציג המדינה לא סבר כי ישנו פגם בהחלטת ביהמ"ש קמא.

סבור אני כי אין לעורר להלין אלא על עצמו. ניתנה לו הזדמנות של פז להחל בדרך שיקומית ולהשתלב בקבוצה טיפולית, ולצורך כך שיחרר אותו ביהמ"ש קמא לחלופת מעצר, אלא שהוא איכזב. בצורה כמעט אובססיבית במהלך תקופה של ממש, עוד בהיותו בין כותלי בית המעצר, ובעודו ממשיך בכך גם לאחר מכן, הטריד, לכאורה, את המתלוננת בטלפונים בשעות שונות של היממה שוב ושוב, תוך הפרה בוטה של תנאי שחרורו.

קשה לי לראות פגם בהחלטת בית המשפט קמא להורות על הפסקת ההליך אליו שוחרר העורר, על ידו עצמו, וכאשר, על בסיס מה שעולל העורר, שב והורה להשימו אל בין כותלי בית הסוהר עד תום ההליכים נגדו.

ער אני לטיעון על הנזק שנגרם לעורר בהפסקת ההליך השיקומי, אולם היה עליו להרהר בדבר בטרם ביצע את המעשים המיוחסים לו.

לפיכך לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת ביהמ"ש קמא ואני דוחה את הערר.

ניתנה והודעה היום י"א אב תש"ע, 22/07/2010 במעמד הנוכחים.

זכריה כספי, שופט

סגן נשיא

הוקלד על ידי: ליאת בוסי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: