וקנין נ' עטיה ואח'

פסק דין

עניינה של תובענה זו הוא תביעה כספית המבוססת על הסכם פשרה שנחתם בעבר בין הצדדים ואף קיבל תוקף של פסק דין. טענת התובע היא, כי הנתבעות לא קיימו את הסכם הפשרה וכי הן חייבות לו שכר טרחת עו"ד בהתאם לאותו הסכם. בין הצדדים קיימת מחלוקת עמוקה באשר לפרשנותו של הסכם הפשרה.

כתבי טענות

על פי כתב התביעה, ניתן, ביום 30.4.00 תוקף של פסק דין להסכם פשרה שנחתם בין התובע לנתבעים (להלן: "הסכם הפשרה"). נטען, כי בהתאם לסעיף 4.3 להסכם הפשרה, זכאי התובע לשכ"ט, בשיעור של 0.35% מכל סכום כסף שהתקבל על ידי המשיבים, בגין מכירות של קוטג'ים בפרויקט בגדרה.

טוען התובע, כי על המקרקעין בגדרה הוקם פרויקט שיועד לבניית 41 יחידות דיור (קוטג'ים) כאשר נכון למועד חתימת הסכם הפשרה, נמכרו 10 קוטג'ים במחיר ממוצע של 290,000$ עד 300,000$ ליחידה (כולל מע"מ). בהתאם לכך, טוען התובע, כי הנתבעים חייבים לו בגין 31 יחידות דיור, סכום של 28,182$ בתוספת מע"מ. כן טוען התובע, כי כתוצאה מהפרת ההסכם, נגרמו לו טרחה ועגמת נפש רבים, אותם הוא מעריך ב- 30,000ש"ח.

בכתב הגנתם טוענים הנתבעים, כי פרשנותו של התובע להסכם הפשרה אינה נכונה. הפרויקט נכשל ויחידות הדיור שתוכננו להיבנות עליו, לא נבנו. הסיבות העיקריות לכישלון הפרויקט היו המיתון הכלכלי, היצע גבוה של מגרשים בגדרה וביקוש נמוך. נטען, כי עקב כישלון הפרויקט פורקה השותפות בשנת 2003 והמגרשים חולקו בין השותפים. עד ליום הגשת כתב ההגנה, נמכרו 9 מגרשים מתוך 31, המגרשים המצוינים בהסכם. מועדי המכירה והמחירים פורטו בכתב ההגנה. לתובע נשלחו המחאות עבור אותם המכירות, במקביל להגשת כתב ההגנה. 22 מגרשים נוספים טרם נמכרו אותה עת.

לטענת הנתבעים, הסכם הפשרה לא נקב בסכום קצוב שישולם לתובע ואילו הכוונה הייתה שהתובע יקבל את הסכומים שמצוינים בכתב התביעה, הדבר היה נרשם במפורש בהסכם וחזקה על התובע, כעו"ד, שהיה דואג לכך. הנתבעים נמנעו מלהתחייב שיחידות הדיור אכן תבנינה והתובע נטל על עצמו סיכון לכך שהפרויקט לא יצא לפועל, כמו גם סיכוי לגרוף רווחים נאים במקרה של הצלחת הפרויקט ועליית ערך הנכסים.

בכתב התשובה טוען התובע, כי בעקבות התביעה הקודמת שהוגשה ועל מנת לסיים בפשרה את ההליך המשפטי דאז, הסכים התובע לקבל כ- 50,000$ במקום סכום של 180,000$ שהיה זכאי לקבל עו"ד גוטמן ז"ל, מפרויקט אחר. לכן, נקבע בהסכם הפשרה, כי התובע יקבל סכום של 10,000$ + מע"מ וכן תשלום נוסף לאחר שיימכרו 31 הקוטג'ים הנותרים, לפי חישוב של 0.35% מסך של 300,000$ ליחידה. טוען התובע, כי הגדרת הפרויקט היא בניית 41 יחידות דיור וכי לכן, חישוב שכר הטרחה ייעשה לפי מחירו של קוטג'. התובע דוחה את פרשנות הנתבעים, לפיה, במקרה שלא נבנו קוטג'ים, זכאי התובע לשכר הטרחה לפי חישוב המבוסס על מחירי המגרשים שנמכרו. הוא טוען כי פרשנות זו הינה מעוותת.

ראיות הצדדים

בתצהיר עדותו הראשית מיום 14.3.12, מצהיר התובע, כי הוא היה שותף עם עו"ד תאודור גוטמן ז"ל במשרד עורכי דין, עד פטירתו של עו"ד גוטמן בשנת 1997. מלוא זכויותיו של עו"ד גוטמן בשותפות הועברו לתובע, על פי פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה. כותב התובע, כי הנתבע 1 היה לקוח של המשרד, אשר קיבל שירותים משפטיים, ללא תמורה, מתוך הנחה שבכוונתו לבצע פרויקט גדול ברחובות. בשנת 1994, פנו הנתבעים 1 ו- 3 וגם חברה אחרת אל עו"ד גוטמן, על מנת שיטפל וייצג אותם בקשר להקמת קניון ענק ברחובות.

התובע מפרט את הפעילות שעשה משרד עורכי הדין ומציין שבשנת 1995, נחתם הסכם שכר טרחה בין הנתבעים והחברה הנוספת, לבין משרד עורכי הדין. מוסיף התובע ומספר, כי בינו לנתבעים נתגלע סכסוך בקשר לתשלום שכר טרחה באותו הפרויקט ומשסירבו הנתבעים לשלם את שכר הטרחה אשר הגיע לתובע, כטענתו, אותה עת, הוא הגיש את התובענה הראשונה. לתובע טענות רבות כנגד הנתבעים ובין היתר הוא טוען שהטעו אותו. בסעיף 26 לתצהירו, מציין התובע, כי על מנת לסיים בפשרה את ההליך בתובענה הראשונה, הסכימו הצדדים שישולם לתובע סכום של כ- 50,000$ במקום 180,000$ ולאור זאת נחתם הסכם הפשרה. עוד לגרסת התובע, הציע המגשר, כי התובע יקבל מקדמה על חשבון הסכום של 50,000$ ובעקבות הצעה זו נחתם הסכם הפשרה. בהמשך, מסביר התובע את גרסתו לגבי הפרשנות הנכונה של הסכם הפשרה ומדגיש שלא הייתה לו כל נגיעה לפרויקט בגדרה וכי אותו הפרויקט שימש רק כאמצעי לתשלום הסכומים שהגיעו לתובע על פי הסכם הפשרה. טוען התובע, כי הגדרת הפרויקט בנספח א' להסכם הפשרה תומכת בפרשנותו.

מטעם התובע הוגש תצהירו של עו"ד אלי בן מוחה, אשר ייצג את התובע בהליכים בתובענה הראשונה. הוא מציין בתצהירו שהוא היה שותף מלא להליך הגישור. עו"ד בן מוחה מצהיר, שבשום שלב בהליך הגישור לא הוזכר עניין מכירת מגרשים וכי המדובר היה בתשלום בגין מכירות של יחידות דיור במסגרת הפרויקט בגדרה. הבנת הצדדים הייתה, כי התשלום ייעשה בגין מכירת קוטג'ים, בהתאם לשווי יחידות הדיור. עו"ד בן מוחה מצהיר, שהתובע היה זכאי לקבל, במסגרת הסכם שכר הטרחה שנחתם לפני התובענה הראשונה, סכום גבוה בהרבה מן הסכום עליו הוסכם בהסכם הפשרה. הסכום שדובר עליו במסגרת הסכם הפשרה היה כ- 50,000$ והיה נמוך לכמות העבודה שנעשתה לגבי המקרקעין ברחובות.

מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של אבשלום צומן, מנהל ובעל מניות בנתבעת 3 והתצהיר ניתן גם בשמה של הנתבעת 2. מצהיר מר צומן, כי חלק גדול מהמסמכים שהוצגו על ידי התובע כדי להראות את העבודה הרבה שנעשתה בפרויקט ברחובות, אינם מסמכים שערכו עו"ד גוטמן או התובע. טוען מר צומן בתצהירו, כי אילו הוסכם שהתובע יקבל סכום של 50,000$, היה הדבר נרשם בהסכם או היה נרשם רף מינימום וכי אז, היו דורשים הנתבעים רף מקסימום. בהסכימו להסכם הפשרה, נטל על עצמו התובע סיכון שמא ירד ערך הנכסים, או שמא לא תבנינה יחידות דיור. בצד הסיכון, קיים היה גם הסיכוי להכנסות גבוהות יותר ממכירת הקוטג'ים והתובע היה נהנה מכך. אותו היגיון חייב לחול כאשר הקוטג'ים לא נבנו ונמכרו מגרשים. ההסכם נוקט בלשון "מקרקעין המיועדים לבנייה" ולא במקרקעין בנויים. בהמשך התצהיר חוזר מר צומן על הנטען בכתב ההגנה לגבי כישלון הפרויקט ומפרט את המגרשים שנמכרו, סכום המכירה והתאריך. כותב מר צומן כי, מלוא הסכומים המגיעים לתובע בגין אותם מכירות, שולמו. לעניין הבסיס להסכם הפשרה, כותב מר צומן, שעו"ד גוטמן לא ביצע את הפעולות שלשמן הוא נשכר. רוב רובה של העבודה נעשה ע"י עו"ד חיים צורף. על כן, גם הדרישה הכספית המקורית, אשר בעקבותיה הגיש התובע את התובענה הראשונה, הייתה חסרת בסיס.

תצהיר נוסף מטעם הנתבעים הוא תצהירו של הנתבע 1, מר אליהו עטיה. בתצהירו חוזר מר עטיה על עיקרי הדברים שנרשמו בתצהיר של מר צומן.

מטעם הנתבעים נשמעה גם עדותו של עו"ד חיים צורף, אשר, כאמור, היה מעורב בפרויקט ברחובות, שלגביו נחתם הסכם שכר הטרחה ואשר בעקבותיו באה התובענה הראשונה. עיקר עדותו של עו"ד צורף נוגע למערכת היחסים בין השותפים (הנתבעים), הקשר לעורכי הדין (צורף וגוטמן) וכיו"ב. הואיל ופסק דיני אינו נסמך על ראיות כאלה או אחרות שמקורן בעדותו של עו"ד צורף, הרי לא תפורט עדותו וככל שיהיה צורך בכך, תהיה הפניה במסגרת פסק הדין.

דיון והכרעה

מפאת חשיבותם של הדברים, אביא להלן את הקטעים הרלוונטיים מהסכם הפשרה:

"4.1 תביעת עו"ד וקנין תימחק בהסכמה.

נוסח הבקשה המשותפת, שתוגש ע"י הצדדים רצ"ב, מסומן נספח א', ומהווה חלק בלתי נפרד מהסכם זה.

4.2לא יאוחר מ- 3 ימי עסקים לאחר מתן פסה"ד בהסכמה על ידי ביהמ"ש השלום, ישלמו הקבלנים לעו"ד וקנין, סכום בסך השווה ל- 10,000$ (עשרת אלפים דולר ארה"ב), המחושב לפי שער הדולר היציג ביום התשלום בפועל. לסכום זה יתווסף מע"מ, כנגד הוצאת חשבונית מס כדין.