וקנין נ' מדינת ישראל

המערר טען לעצמו

עו"ד שגב אדלר טען למשיבה

פסק דין

א.הקדמה:

1. לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, (להלן - "בית משפט קמא") אשר ניתן ביום 12/02/12 על ידי השופט שלמה בנג'ו בתיק 5174-11-11, ובהעדר המערער.

2. השאלה הדורשת הכרעה היא: האם העילות הדרושות לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, מתקיימות בעניינו של המערער?

ב.ההליך בבימ"ש קמא:

1. נגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה לפי תקנה 83ב' (א) לתקנות התעבורה תשכ"א- 1961. (להלן:"התקנות").

2. בכתב האישום נטען כי המערער נהג ביום 07/03/11 בשעה 05:45, ברחוב העלייה השנייה שבחיפה, מבלי שחגר חגורת בטיחות כמתחייב על פי הדין, (להלן – "העבירה").

3. כאמור, בצד עבירה זו, קבוע קנס בסך 250 ₪. המערער ביקש להישפט וזומן לבית משפט קמא. בדיון שהתקיים ביום 05/12/11, כפר בעובדות כתב האישום והתיק נקבע לשמיעת ראיות ליום 12/02/12.

4. ביום 07/02/12 הגיש המערער בקשה לדחיית הדיון הואיל, והוא היה אמור להסיע את אמו הקשישה והחולה לטיפולים רפואיים במועד שנקבע לשמיעת ראיות. הטיפולים אמורים להינתן בבית חולים בת"א – מרכז רבין, בשעה 07:30 בבוקר ועד שעות הצהריים. בבקשה טען המערער כי בדיון הקודם לא התייצב השוטר שאמור היה להעיד ולכן הדיון נדחה, ומכאן בקשתו להתחשב בו ולדחות את הדיון הקבוע. ביחס לבקשה זו לא עלה בידי למצוא החלטת בית משפט קמא, וככל הנראה לא ניתנה כל החלטה.

5. מהחומר שהונח לפניי עולה כי ביום 08/03/12 הגיש המערער בקשה שנייה ונוספת בה נתבקש בית משפט לתעבורה לתת החלטה בבקשת הדחייה הראשונה שהוגשה יום קודם לכן, ביום 07/02/12. על גבי בקשה זו מצאתי החלטה בפתקית בהא לישנא:

"מדובר בישיבת הוכחות שנקבעה בתיאום מראש עם הנאשם. אין בבקשה טעמים המצדיקים דחייה. הבקשה נדחית".

מתברר כי בית המשפט לתעבורה קיים את הדיון הקבוע ביום 12/02/12 והחליט להרשיע את המערער שלא בפניו ולגזור עליו את העונשים הבאים:

700 ₪ קנס שישולם בשלושה תשלומים ו- 2 חודשי פסילה על תנאי למשך שנתיים.

6. עוד עולה מהתיק של בית המשפט לתעבורה כי ביום 08/03/12 ביקש המערער ביטול פסק הדין שניתן בהעדרו כדבריו " לתת לי את זכותי הלגיטימית להוכיח את צדקתי ...". המערער טען כי היה עליו ללוות את אמו לבדיקות רפואיות בבית חולים בילינסון - מרכז רבין, כשהוא מצהיר שיש ביכולתו להמציא ולצרף אישור רפואי. ביחס לבקשה זו החליט בית משפט לתעבורה ביום 13/03/12, קרי אחרי מתן פסק דין, כדלקמן:

"כמעט חודש לאחר שנשפט הנאשם בהיעדרו מוגשת לי בקשה זו. הנאשם נשפט בהיעדרו לאחר שלא התייצב למשפט הוכחות למועד שתואם עימו מראש. בקשה לדחיית מועד המשפט נדחתה על ידי בית המשפט ולמרות זאת לא התייצב...יצוין כי אין כל ראיה מאמתת לנטען בבקשה דנן, כפי שלא היה לבקשה לדחיית הדיון ומטעם זה נדחתה".

בהחלטתו בית המשפט לתעבורה ציין כי שמע את עד התביעה ובחן את הראיות נגד המערער וציין כי סיכויי ההגנה קלושים.

7. יצוין כבר עתה כי לכאורה ניתן להתרשם כי בית משפט לתעבורה סבר שמדובר בבקשה לדחיית הדיון, אשר הוגשה כחודש ימים לאחר שהמערער נשפט, ובכך טעה.

לאמתו של דבר מדובר בבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר כי המערער ביקש לתת לו את "זכותו הלגיטימית להוכיח את צדקתו". מתוכן החלטת בית משפט קמא ניתן ללמוד על כך שבימ"ש קמא ראה בבקשה כבקשת דחייה שהוגשה כחודש ימים לאחר מתן פסק הדין, ולא כך הוא. אם אכן כך היו פני הדברים, הרי ברי שטעות נפלה מלפני בימ"ש קמא.