וקנין נ' בן שלום

החלטה

לפני בקשה לסילוק התביעה על הסף.

לטענת המבקש, הנתבע, עניינם של הצדדים הוכרע במסגרת הליך בוררות שהתקיים בין הצדדים בשנת 2010, ואין כל מקום שבית המשפט דנא יידרש לנושא בשנית.

לשיטת המבקש, בהתאם להוראות תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984, דין התביעה להידחות על הסף.

המשיב התנגד וטען כי לא מתקיימים תנאי הוראות התקנה ככל שהדבר נוגע לקיומו של מעשה בית דין.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בבקשה ובתגובה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. טעמיי להלן.

התובע עותר במסגרת כתב תביעתו כי בית המשפט יורה לנתבע לפצותו בגין נזקים שנגרמו לו עקב הפרתו של הסכם מכר מקרקעין שהעתקו צורף כנספח א' לכתב התביעה.

בכתב התביעה הוסיף התובע וטען כי הנתבע, כמי שפעל שנים רבות ביחס לנכס המקרקעין מטעמו של אחר, התקשר עם התובע בהסכם על בסיס מצגים שונים.

לאחר חתימת הסכם המכר התברר כי בפועל אין הנתבע יכול למכור את הנכס ונטען כי בעלי הזכויות לא ייפו את כוחו של הנתבע להתקשר בהסכם כלשהו.

בהמשך פנו הצדדים להליך בוררות בפני בית דין צדק של העדה הספרדית.

לפסק הבוררים ניתן תוקף של פסק דין בבית המשפט החוזי ביום 15.7.10.

במסגרת הבקשה לסילוק על הסף טען הנתבע כי משהסכימו הצדדים לניהולו של הליך בוררות, שאף התנהל בפועל ובסיומו ניתן לפסק הבורר תוקף של פסק דין, הסתיים הדיון בסכסוך שבין הצדדים ואין מקום לעוררו מחדש.

במסגרת התגובה לבקשה, טען המשיב כי פסק הבורר התייחס לסעד של אכיפה בלבד, כפי שנתבקש במסגרת כתב הבוררות ולא לסוגיה של פיצוי עקב נזק שנגרם. עוד נטען על ידי התובע כי לא קיימת זהות בעילה, בצדדים ואינטרס אשר הוביל את הליך הבוררות-משמע אכיפה, אינו זה הנתבע כיום.

אקדים ואומר כי בהתאם להלכתו של בית המשפט העליון, שאלת סילוקה של תביעה על הסף נדונה בצמצום רב. גם מקום בו קיים סיכוי, ולו קטן, כי תביעתו של תובע תתקבל, אין מקום להורות על סגירת דלתותיו של בית המשפט. מאידך, אין מקום לניהולם של הליכי סרק, אשר תוצאתם ידועה מראש.

נוכח העובדה כי הצדדים אינם חלוקים בסוגיית ניהולו של הליך הבוררות ביניהם, אני נדרשת לשאלה האם היה בתוכנו של אותו הליך כדי יצירת מעשה בית דין, כמשמעותו של מונח זה בהוראות החוק, אם לאו.

ככל שיוכר כי הליך הבוררות מקים טענה של מעשה בית דין – יש להורות על דחייתה של התביעה, כבר כעת.

ככל שלא ניתן לראות בהליך הבוררות ככזה המקים עילה ל"מעשה בית דין", הרי שדין הבקשה להידחות.

באשר לזהות העילה, דומה כי המשיב אינו מאבחן בין זהות העילה לזהות הסעד.

אין עסקינן בבקשה לפיצול סעדים, אלא בשאלה האם העילה לתביעה, זהה בשני המקרים.

לשיטתי התשובה לשאלה זו הינה חיובית.