וקנין(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר

פסק דין

זוהי עתירה במסגרתה מבקש העותר כי הטיפול הניתן לו במתדון יוחלף בטיפול בסבוקסון.

העותר אשר ברקעו שימוש בסמים, נמצא במעקב נרקולוגי ומטופל במתדון. העותר טוען כי הוא סובל מטיפול זה, ומוסיף כי נאמר לו על ידי הרופא כי היה ניתן לו הטיפול בסבוקסון אלמלא "ההנהלה" היתה מונעת זאת.

בתגובתו טען המשיב כי אין להתערב בשיקולים רפואיים וכי רופאי השב"ס עושים כמיטב יכולתם על מנת לתת את הטיפול המתאים ביותר.

לתגובה צורף מסמך החתום ע"י רופא נרקולוג של מתקן הכליאה בו ציין כי לדברי העותר הוא צרך כדורי סבוקסון טרם מעצרו באופן לא רשמי, וכעת הוא דורש לקבל טיפול זה באופן רשמי.

עוד הוסיף הרופא כי בשירות בתי הסוהר ניתן טיפול זה רק בהמשך לטיפול שהוחל טרם המאסר, וכמו כן כי לא היתה התוויה רפואית למתן טיפול זה.

לאור דברים אלו, והגם שההתרשמות הינה כי העותר נמצא במעקב רפואי ואין התוויה רפואית לטיפול אחר, הוריתי כי רופא שירות בתי הסוהר יגיש הסבר לבית המשפט מדוע הטיפול אותו מבקש העותר ניתן רק כהמשך לטיפול אשר הוחל בו טרם המאסר, וכן מדוע, אם הטיפול אכן ניתן טרם המאסר אך לא באופן רשמי, לא ניתן לראות בזאת כטיפול אשר כבר החל.

בעקבות החלטה זו ניתנה תשובה ע"י הרופא הנרקולוג ממנה עולה כי לפי הסכם בעל פה עם משרד הבריאות שב"ס מחוייב להמשך טיפול בסבוקסון רק לאסירים אשר החלו את הטיפול בקהילה.

בעקבות החלטה נוספת, ניתנה תשובה משלימה ארוכה ע"י המשיב, והתשובה הקודמת תוקנה. כעת נטען כי מבירור מקיף אל מול רע"ן נרקולוגיה בנציבות שב"ס, עולה כי אין כל הסכם כאמור, אלא "לכל היותר התחייבות של רצון טוב מטעם שב"ס".

עוד נטען כי שני שיקולים מרכזיים קיימים להעדפת טיפול במתדון : הראשון כי הטיפול בסבוקסון יקר מאוד לעומת השימוש במתדון, והשני כי הטיפול בסבוקסון הינו טיפול בכדורים והוא קל לניצול לרעה ומנוצל לא אחת על ידי אסירים לצורך מסחר בו.

עוד נטען כי מחצית מעלות הטיפול בסבוקסון בשב"ס ממומנת על ידי הרשות למלחמה בסמים, וכי עלות הטיפול בסבוקסון תיפול במלואה על המשיב, וקבלת העתירה תביא, כך נטען, למדרון חלקלק והעלאת טענות דומות מאסירים אחרים.

ב"כ המשיב משווה את האמור לסל בריאות למבוטחי קופת חולים וטוען כי בהעדר מימון לא ניתן לספק לנזקקים את שירותי הבריאות הנדרשים וברמה הולמת.

לתגובה זו לא צורף מסמך רפואי המתייחס לעותר עצמו ולשאלה הרפואית המתייחסת אליו, האם נכון כי הוא יטופל בסבוקסון, ובעקבות החלטה נוספת הוגש מסמך רפואי כאמור בו נאמר כי העותר נבדק ביום 29.12.13, לא נצפו סימני גמילה והוא לא מביע תלונות הקשורות לטיפול באמצעות תחליף סם. עוד נכתב כי הטיפול במתדון משיג את מטרתו, האסיר מאוזן מבחינה פיזית, גופנית ונפשית, ואין הצדקה קלינית להעבירו לטיפול בסבוקסון.

לאחר ששקלתי את ענינו של העותר וטענותיו, ואת העולה מהמסמך הרפואי האחרון הקובע, מבחינה רפואית, כי אין הצדקה קלינית להעברת העותר לטיפות בסבוקסון, באתי למסקנה כי דין העתירה להידחות.

משמבחינה רפואית גרידא זו חוות דעת הרופא, הרי שבית המשפט לא יתערב בה בהיעדר חוות דעת אחרת.

יחד עם זאת, אני מוצא כי מהתשובות אשר ניתנו עולים שיקולים אשר לטעמי הינם בעייתיים ואין מקומם בשיקולי הטיפול באסיר.

אין כל מקום ל"התחייבות של רצון טוב מטעם השב"ס" כלפי משרד הבריאות, כאשר משמעותה של התחייבות זו אי מתן טיפולים רפואיים מסויימים לאסירים או התניית טיפולים רפואיים בתנאים שונים, שאינם רפואיים, ואשר מצמצמים אותם.

שאלת הטיפול הרפואי אשר אמור לקבל אסיר אינה צריכה להיות תלויה בהתחייבויות של רצון טוב בין השב"ס למשרד הבריאות.

על פני הדברים, מהתשובות שהוגשו לבית המשפט עולה כי הסיבה המרכזית והעיקרית להעדפת טיפול רפואי במתדון קשורה בשיקול כלכלי.

השיקול במתן טיפול תרופתי כזה או אחר אמור להיות שיקול רפואי.