ועקנין נ' לבוב ואח'

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 22.5.13 בפתח תקווה.

2. לטענת התובע, אחיו נהג באופנועו בכביש השפלה שהוא דו סטרי, בעל מסלול אחד לכל כיוון. הנתבע הגיח מכביש עפר, פרץ לפתע לנתיב נסיעת רוכב האופנוע, חסם את נתיב נסיעתו ופגע בו.

3. לטענת הנתבעים, נסע ברחוב מילס כאשר בכוונתו לפנות שמאלה לרחוב השפלה. משאית צד ג' שנסעה ברחוב השפלה והגיעה לצומת מצד שמאל נעצרה על מנת לאפשר לנתבע לפנות שמאלה. הנתבע, החל בפנייה לרחוב השפלה, כאשר לפתע הגיח התובע מצד שמאל, עקף את המשאית שעמדה לפני הצומת, וכאשר שדה הראייה שלו מוגבל, פגע ברכב הנתבע. הנתבעים טענו כי רחוב מילס אינו דרך יפר, אלא כביש סלול שזכות הקדימה נתונה לרכב הבא מימין, הוא רכב הנתבע.

4. הנהג באופנועו של התובע חזר בפני על גרסתו לפיה נסע בכביש כשלפתע הבחין מולו ברכב הנתבעים. נהג האופנוע טען כי הנתבע התפרץ לכביש מדרך עפר צדדית, אך הודה בחקירתו כי לא הבחין ברכב הנתבעים קודם לקרות התאונה. הנהג נשאל בחקירתו מדוע בבית החולים טען כי אינו זוכר טוב הכיצד ארעה התאונה ובבית המשפט נותן גרסה רווית פרטים והנהג השיב שלא זכר כי ציין זאת בבית החולים, אך פרטי התאונה זכורים לו. התובע טען בדיון כי קיימים שני עדים ושוטר אשר יכולים לחזק את גרסתו, אך לא התייצב עימם לדיון הנוסף שנקבע לבקשתו לצורך העדת הנהג.

5. הנתבע 1 גם הוא חזר על גרסתו וציין יצא מכביש וביקש לפנות שמאלה. רכב מסוג משאית נעצר על מנת לאפשר לו את הפנייה. הנתבע 1 החל לפנות ואז הגיח הנהג רכוב על אופנועו של התובע, עקף את המשאית בין שני הנתיבים. הנתבע 1 טען כי לאחר שחלף על פני המשאית לפתע הבחין בנהג. הנתבע 1 טען כי עצר את רכבו, אך לא עלה בידו למנוע את התאונה והרכבים התנגשו.

עד מטעם הנתבעים, העיד כי נסע עם הנתבע 1 ברכב והם ביקשו לפנות שמאלה. משאית נעצרה ואפשרה להם לעבור. הם החלו בפנייה ואז הופיע הנהג רכוב על האופנוע, עקף את המשאית משמאל כשהוא נוסע על קו ההפרדה והרכבים נפגשו במרכז הכביש.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני קובעת שהאחריות לתאונה מוטלת על שני הצדדים, מעיקרי הטעמים הבאים:

בראש ובראשונה, התרשמתי לחיוב מעדותו הרהוטה, הבהירה והעקבית של הנתבע 1 והיא מהימנה עלי. בנוסף, עדותו נתמכה על ידי עדותו העקבית של העד מטעמו.

כמו כן, הנהג עצמו הודה כי לא הבחין ברכב הנתבעים קודם לקרות התאונה. במידה וגרסתו היתה נכונה, הרי שהיה עליו להבחין ברכב הנתבעים הפורץ לכביש. ברם, עפ"י עדותו הבחין בו לראשונה במרכז הכביש בעת התאונה, גרסה העולה בקנה אחד עם גרסת הנתבעים, לפיה משאית חסמה שדה ראייתו של הנהג. יתרה מזו, גם הנזקים עולים בקנה אחד עם גרסת הנתבעים לאופן קרות התאונה.

זאת ועוד. בבית החולים, נרשם מפי הנהג כי אינו זוכר טוב את פרטי התאונה. ברם, בפניי ידע הנהג לתת פרטים, דבר המעורר ספק בדבר מהימנות גרסתו לאופן קרות התאונה.

בנוסף, התובע טען שקיימים שני עדים ושוטר היכולים לתמוך בגרסתו לתאונה אך נמנע מהבאתם לדיון. לפיכך, יש להחיל ההלכה לפיה הימנעות מהבאת עד פועלת לחובת הצד שנמנע מהבאתו.

ברם, סבורה אני כי גם אם נאמץ את גרסת הנתבעים לאופן קרות התאונה. עדיין יש להטיל אחריות על שני הצדדים.

7. הואל והתאונה ארעה בעת שהנתבע פנה שמאלה לדרך ראשית, בה נסע באותה עת הנהג ברכב האופנוע, היה עליו לשים לב ולבצע הפנייה שמאלה בצורה זהירה או להימנע מעשותה כליל עד אשר הדרך תהיה פנויה, וזאת גם אם המשאית אפשרה לו לבצע את הפנייה. היה עליו לשים לב לצד שמאל ולהבחין בכך שהנתבע עוקף את המשאית. משלא עשה כן הרי הוא האחראי לקרות התאונה.

8. יחד עם זאת, אני סבורה שלתובע "אשם תורם" לקרות התאונה. הנהג עקף בחוסר זהירות משאית מצד שמאל כשהוא נוסע בין שני נתיבי נסיעה, באופן המקשה על רכבים אחרים להבחין בו. במידה ונהג האופנוע היה נוסע כחוק מאחורי המשאית, יכול היה למנוע את התאונה.

משכך, מצאתי לנכון לייחס לתובע "אשם תורם" של 50% לקרות הנזק.

בנוסף, סבורה אני כי יש מקום להתערב ברכיב ייעוץ משפטי שנתבע ולהפחיתו מהטעם שבתביעות קטנות עסקינן.

10. התביעה מתקבלת בחלקה. הנני מורה לנתבעים לשלם לתובע סך של 5,365 ₪ (המהווים 50%) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, ביום 22.5.13, ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 600 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.