ועדה מקומית לתכנון שומרון נ' שפירא ואח'

החלטה

בפניי בקשה להארכת מועד לביצוע צו הריסה לפי סעיף 207 לחוק התכנון והבניה התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") ולעיכוב ביצוע צו איסור שימוש.

1. העובדות הצריכות לעניין

בשנת 2011 הוגש כנגד המבקש ונאשם נוסף כתב אישום, אשר תוקן שלוש פעמים ואשר מייחס למבקש עבירה של ביצוע עבודות בניה ושימוש ללא היתר, בהתייחס להחלפת לוחות מפח בלוחות פאנל מבודד בשטח של כ 30 מ"ר לשימוש לחנות ממכר פירות וירקות; יציקת רצפת בטון בשטח של כ- 64 מ"ר לשימוש החנות ובניית סככה רשת צל מעל משטח הבטון.

המבקש הודה בביצוע עבירות הבניה והשימוש, הורשע על פי הודאתו וביום 27.2.13 נגזר דינו והוטל עליו, בין היתר, צו הריסה למבנים מושא האישום וצו איסור שימוש שביצועם עוכב עד ליום 27.2.14.

ערעור שהגישה המשיבה על גזר הדין נדחה ביום 14.11.13 (עפ"א 25159-04-13) ומועדי ביצוע הצווים נותרו על כנם. יחד עם זאת צוין כי " על גבי רצפת הבטון והסככה לא יעשה שימוש מסחרי כגון הצבת עגלות או מוצרים החל מיום 1.12.13 אלא אם יהיה בידי המשיב היתר כדין".

ביום 26.1.14 הגיש המבקש הבקשה המונחת לפתחנו, בה הוא מבקש אורכה של 12 חודשים נוספים לביצוע הצווים, על מנת להשלים הליך הכשרת המבנים.

2. טענות הצדדים

לטענת המבקש בקשתו להיתר נדונה במליאת הועדה ביום 27.10.13, אז הוחלט כי הועדה תשוב ותדון בבקשה לאחר הגשת תב"ע מקומית וקבלת חוו"ד הרשות המקומית.

בנסיבות מבקש הוא להיענות לבקשה, בשל קיומו של אופק תכנוני.

המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי יש לדחותה על הסף הן כיוון שלא הוגשה בהתאם לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק) תשס"ט – 2008 והן לגופו של עניין, שכן הליך ההכשרה נמצא בראשיתו, טרם הוגשה תב"ע ואין מדובר בהיתר "בהישג יד".

3. דיון

עיון בבקשה מעלה כי היא אכן אינה עומדת בהוראות סעיפים 2(ב), 2(ג) ו-3 לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), תשס"ט - 2008 (להלן: "התקנות").

סעיף 6 לתקנות קובע כי בית המשפט לא ידון בבקשה שלא התקיימו בה התנאים הקבועים בתקנות, אלא אם קיימים נימוקים מיוחדים, שירשמו.

עיינתי בבקשה ולא מצאתי אותם נימוקים מיוחדים הנדרשים לצורך דיון בה, מקום בו היא אינה עומדת בדרישות התקנות.

הבקשה אינה מפרטת כראוי את כל ההליכים התכנוניים אשר נוגעים לעניין, ומהאמור בה ובחומר שצורף לה עולה כי מדובר בהליכי הכשרה שהחלו בחלוף 8 חודשים (!) ממועד מתן גזר הדין ואשר סופם אינו נראה באופק שכן המבקש נדרש להגיש תב"ע מקומית אשר, גם לשיטת המבקש עצמו, מצריכה הכנה ארוכה.

לכך יש להוסיף כי החלטת הוועדה, אשר צורפה לבקשה דנן, עמדה לנגד עיני ערכאת הערעור, אשר מצאה להותיר מועדי ביצוע הצווים על כנם.

לאור כל האמור, הריני דוחה הבקשה.

המזכירות תשלח לצדדים העתק ההחלטה.

ניתנה היום, ד' אדר תשע"ד, 04 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.