ועדה מקומית לתכנון רעננה נ' מזור

החלטה

בקשה לביטול כתב אישום בטענת הגנה מן הצדק.

הנאשם מעלה בטיעוניו מספר פגמים בהתנהלות המאשימה, אשר לטענתו מגיעים לכדי פגיעה בתחושת הצדק וההגינות, באופן המצדיק את ביטול כתב האישום.

ראשית, טוען הנאשם להתעמרות מצד המאשימה, על דרך פתיחת שלושה הליכים (שני כתבי אישום ובקשה לצו הריסה ללא הרשעה), בתקופה של שנתיים וחצי. לדעת הנאשם, יש לראות בכל שלושת ההליכים כמקשה אחת ואין צורך לפצלם מלבד הרצון להתיש את הנאשם.

דא עקא שמתברר כי על העבודות נשוא כתב האישום הנוכחי נודע למאשימה רק בחודש 08/10, וזאת לאחר שהסתיים המשפט בגין כתב האישום הראשון, כך שלא היה אפשרי לאחד את שני כתבי האישום לאחד.

אמנם באותה עת (ועד היום) טרם הסתיים הליך הבקשה למתן צו הריסה ללא הרשעה, אך נוכח טיבו של הליך הבקשה, השונה במהותו מהליך פלילי, לא רק שסביר היה שלא לאחד בין הליך זה לבין המשפט הפלילי שבתיק שבפניי, אלא שבלתי סביר היה לבצע איחוד כזה.

נוכח כל אלה, בוודאי שאין מקום לטענת ההתעמרות.

הפגם השני לו טוען הנאשם בהקשר של טענת הגנה מהצדק, הינו שיהוי, כך שכתב אישום הוגש בחודש 02/12, משמע כשנה וחצי לאחר גילוי העבודות נשוא כתב האישום.

אכן ייתכנו מקרים שבהם שיהוי בהגשת כתב אישום עשוי להביא לקבלת טענת הגנה מהצדק, אך זאת בראש ובראשונה כאשר השיהוי קרוב לתקופת ההתיישנות, כאשר בענייננו זו עומדת על חמש שנים. על רקע זאת, קשה לראות את העיכוב של שנה וחצי בגדר שיהוי המבסס הגנה מהצדק.

אדרבא, כאשר אותה שנה וחצי לא היתה בגדר שיהוי כלל וכלל. שכן, המאשימה לא שקטה על שמריה בזמן זה, אלא להיפך, שקלה את הגשת כתב האישום, בשקילה ראויה, תוך שהיא מאפשרת לנאשם להביא בפניה את עמדתו על דרך שימוע, ובמקביל לנסות להתקדם בהליכי הוצאת היתר.

משכך, אין מקום לטענת השיהוי. יתר על כן, התנהלות המאשימה בכך שלא מיהרה להגיש את כתב האישום, כמפורט לעיל, אף מהווה נדבך נוסף לכך שאין כל יסוד לטענה כי המאשימה מתעמרת בנאשם.

בשלב מאוחר יותר אף טען הנאשם לפגם נוסף, אשר מבסס טענת הגנה מהצדק, והוא שאגב תגובתה של המאשימה לבקשה לביטול כתב האישום, הביאה זו בפני בית המשפט ראיות שלא בדרך המקובלת.

דא עקא, שלא כצעקתה. ראשית, לא מדובר במסלול עוקף לשמיעת ראיות, שכן כל המסמכים שהוגשו נוגעים לעד התביעה היחיד, שמן הסתם יגיש מסמכים אלה אגב עדותו. והעיקר, מסמכים אלה הוכיחו כדבעי את טענת המאשימה בדבר ההזדמנות (הרב שלבית) שניתנה לנאשם להציג עמדתו על דרך שימוע, ובהקשר זה, ורק בהקשר זה, הוגשו, והיו ראויים להיות מוגשים. למותר לציין כי אין בכך בכדי לפטור את התביעה מהבאתם בבוא העת, ככל שתמצא בהם נדבך לראיותיה במשפט גופו, באמצעות מי שערך אותם, הוא עד התביעה היחיד.

הנה כי כן, אף בטענת הבאת הראיות כבסיס להגנה מהצדק, אין כל ממש.

מכל האמור לעיל עולה כי הנאשם לא הצליח לעורר כל תחושה של הליך הפוגם בתחושת הצדק וההגינות, ומשכך הריני דוחה את טענת ההגנה מהצדק. כל האמור לעיל הינו ביחס לפני הטענה שנדונו במסגרת בקשה זו, כאשר בד בבד ידוע לבית המשפט כי לנאשם טענת הגנה מהצדק בפן של אכיפה סלקטיבית, אשר אמור להתברר עובדתית.

בנסיבות אלה, אין כל מקום לביטול כתב האישום, והנאשם ישיב לו, וזאת בישיבה הנקבעת בזאת ליום 9/5/13 שעה 10:00.

ניתנה היום, 3 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.

העתקים יועברו לצדדים ע"י המזכירות, בהקדם הניתן. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: